שחיטה של יהודי באיטליז מוסלמי/יורה דעה סימן ד

משנה מסכת חולין פרק ב משנה ז

השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ורבי אליעזר פוסל אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה

משנה ח

השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה שנים אוחזים בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה:

משנה ט

אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים ובספינה על גבי כלים אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין:

חדושי הרשב"א מסכת חולין דף לט עמוד א

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ז ולהקטיר חלבה לע"ז ר"י אמר אסורה, כלומר בהנאה וכדתניא לקמן השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ז הרי אלו זבחי מתים, ורשב"ל אמר מותרת, ור"י אמר אסורה דגמרינן חוץ מבפנים ור"ל אמר מותרת לא גמרינן חוץ מפנים, וא"ת תיפוק ליה דשחיטת מומר היא, י"ל דלא לזרוק הוא דמה קאמר, אלא ששוחט לנכרי ועל דעת שיזרוק הנכרי דמה לע"ז ושיקטיר הנכרי חלבה לע"ז,

שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף א

השוחט לשם עבודת כוכבים, אפילו לא חישב לעבדה בשחיטה זו אלא חישב בשעת שחיטה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לעבודת כוכבים, הרי זה זבחי מתים, ואסורה בהנאה.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף ג

ישראל ששחט בהמתו של עובד כוכבים, אפילו חישב העובד כוכבים לעבודת כוכבים, כשרה.

ש"ך יורה דעה סימן ד ס"ק ג

אילו חישב העובד כוכבים לעבודת כוכבים כשרה. אפילו לאכילה ומשמע אפילו שמע השוחט שהעובד כוכבים חשב דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן וכן נ"ל מן הש"ס דפרק השוחט (דף ל"ט ע"ב) גבי עובדא דהני טייעי ע"ש והב"ח בסימן ב' ובסימן זה אוסר בזה באכילה ולפעד"נ כמו שכתבתי כששוחט עובד כוכבים מין או ישראל מין האדוקים בעבודת כוכבים אז אסור בהנאה דסתם מחשבתן לעבודת כוכבים אבל עובד כוכבים או ישראל מומר שאינם אדוקים בעבודת כוכבים אי שמעינן דחשבי אסור בהנאה ואי לא מותר בהנאה דבהנך לא אמרינן סתם מחשבתן לעבודת כוכבים כן הוא בש"ס ופוסקי'

שו"ת הרשב"א חלק א סימן שמה

שאלת עוד בענין טבח ישראל ומקולי ישמעאלים. ומנהגם של ישמעאלים לשחוט לעולם כנגד המזרח. וכן בכל העבודות שלהם מחזירין פניהם לרוח מזרח וקורין לו אל קבלה. והם מחשבין דבר זה לדברי רוח שלהם תועלת. וכשיבא הישראל לשחוט לא יניחוהו לשחוט אלא אם כן ישחוט לצד האל קבלה כחקותם. וכשמעי הדבר חרה לי לפי שאין די שיש בזה משום לא תלכו בחקות הגוים (ויקר' כ) אלא שיש בזה אף משום עבודה זרה אחר שהם חושבים אותו רוח לתועלת. שהרי השוחט לשם הרים אפילו לרפואה בעלמא או לשם כשפי' אסור. ואף על פי שאין כונת השוחט הזה לכך וזה מחשב וזה עובד לא אמרינן מכל מקום אסור הוא משום נראה. וכמו ששנינו (חולין דף מ"א) אין שוחטין לתוך ימים. ומפרש בגמרא משום נראה. הודיעני אם הדבר אסור מאי זה צד שיהיה. ובחסד הרחמן יישר חילי ואבטליניה.

תשובה יישר חילך שמנעת וכן ראוי לגעור ולבטל המנהג. ומכל מקום אינו דומה לשוחט לשם הרים דהתם השוחט בעצמו מתכוין לכך אבל הכא זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. .. והוא הדין לשוחט לתוך הגומא. אבל שוחט ומחזר פניו לאחד הרוחות מאי קאמרי דילמא איתרמויי הוא דאיתרמי ליה הכין. דאפי' הרים נמי שיש ששוחט לשמו או לשם שדו לא שמענו שיהא אסור לשחוט בהרים. דלתוך ימים ונהרות אמרו בהרים לא אמרו. ולשם הרים אמרו על גבי ההרים לא אמרו. והטענה בזה משום דבכי הא אף משום נראה ליכא דמימר אמרי תמן הוה קאי ואיתרמויי איתרמי ליה. וכל שכן כאן דאיכא למימר איתרמויי איתרמי ליה. ועוד שאם אנו באין לדמותה לשוחט לתוך ימים אם כן אף אנו נזהר שלא לשחוט בשלנו כנגד המזרח ולא שמענו מי שנזהר בכך. ומ"מ אחר שהישמעאלים מקפידין בשלהן והן מזהירין בשעת מעשה בפירוש לשחוט כנגד המזרח דוקא. ראוי הוא לבטל המנהג ולגעור במי שעושה כן. ויישר חילך ותבטלינה.

שו"ת רדב"ז חלק א סימן קסב

שאלת אם יש לחוש במקומנו למה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובת שיש לגעור במי ששוחט למזרח שהוא אל קבלא של ישמעאל ושראוי לבטל המנהג הרע הזה.

תשובה אין לחוש לזה במדינה הזאת כלל שהוא ז"ל לא אמרה אלא בזמן שהוא שוחט לרוח אחר והעכו"ם מונעים אותו ומחזירים אותו למזרח אז איכא קפידא דמשמע שאנו נמשכים אחרי ההבל שלהם אבל כשישראל שוחט למזרח אין בזה קפידא. ותו שכל המקולין של בית המטבחים עשויין כנגד המזרח ואין מקום אחר לשחוט אלא שם ואין נראה כשוחט למזרח אלא מפני ששם הוא מקום המוכן לשחיטה והוא ז"ל כתב ומ"מ אחר שהישמעלים מקפידים בשלהם והם מזהירים בשעת מעשה לשחוט כנגד המזרח דוקא ראוי הוא לבטל המנהג ע"כ. הרי שעיקר טעמו ז"ל מפני שמזהירין בשעת מעשה ותו איכא טעמא אחרינא שאין קונין מהמקולין אלא המוקדמין של הבהמה אבל האוחרים מניחין אותו להם מפני הניקור ומנהג יפה הוא שאין הכל בקיאים בניקור גם הנבלות והטרפות מניחים להם ואם לא ישחטו לאל קבלא יקפידו בזה שלא לאכול הבשר ולא ימצאו ישראל בשר לאכול הילכך ראו הראשונים שלא לחוש לחששא זו מפני תקנת ישראל וכן נהגו בארץ שלא להקפיד בזה.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף ז

ישמעאלים שאינם מניחים ישראל לשחוט, אלא אם כן יהפוך פניו לא"ל קיבל"א, (דהיינו שיהפוך פניו נגד מזרח) כמנהג חקותיהם, אינו דומה לשוחט לשם הרים. ומכל מקום ראוי לבטל המנהג ההוא ולגעור במי שעושה כן, (הואיל ומקפידים על כך). (רשב"א סימן שמ"ה)

ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף ז

אינו דומה לשוחט לשם הרים. הטעם דאפילו בשוחט לשם הרים אין איסור אלא כששוחט עצמו נתכוין לשם הרים אבל זה שוחט וזה עובד לא אמרינן כדלעיל סעיף ג' וג"כ אין כאן איסור מצד הרואה דהרואה סבור דאתרמי ליה אותו צד ואינו עושה כן בכוונה:

פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף ז

כתב הט"ז דהוה זה מחשב וזה עובד לא אמרינן גם חשש הרואים ליכא דאימור מקום איתרמי ליה ולפי זה היכא דהישמעאלים גופייהו שוחטין כך אסורה בהנאה אמנם הפרי תואר כתב דחוק שלהם הוא אדרבה לשם השם שהשכינה במזרח אלא משום בחוקותיהם לא תלכו יש לגעור במי שעושה כן אמנם הרשב"א גופא כתב הטעם דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ועל התבואות שור יש להקשות דאיהו פסק אות י"א דלכתחלה אין לשחוט ביודע שהגוי מחשב בשחיטה לע"ז ואיך כתב לקמן לא"ל קיבל"א מדינא שרי והא יש איסור לתירוץ ראשון שברשב"א בחידושיו דמתני' השוחט לע"ז דווקא דיעבד:

דרכי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ד סעיף ז

עד"ק ס"ק ב' שכ' שנכון ליזהר שלא לשחוט נגד מקום שיש בו איזה דמות מע"ז הנעבד דגם בכה"ג שייך לחוש משום מראית העין ואם עומד במקום מוקף מחיצות אף שיכולין לראות הע"ז משם מ"מ יש להקל אך נכון ליזהר לפנות לצד אחר בכל האפשרי עיין שם וע' בס' דעת תורה לקמן סי' י"א סוף ס"ק ט"ז מ"ש בזה וכ' דאם אינו סמוך לאותו מקום והוא שוחה לצד אחר אין חשש כלל ואין להוסיף חומרות שלא נזכרו בפוסקים ובפרט שגם הד"ק כ' רק שטוב להחמיר ולא מדינא