קידשה לשעתה ולעתיד לבוא/ הרב עקיבא כהנא

1. משנה מסכת עדויות פרק ח משנה ו

אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים מבחוץ ובעזרה בונים מבפנים אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:

2. תלמוד בבלי מסכת שבועות דף טז עמוד א

אמר רבי יהושע: שמעתי, שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני – אף על פי שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא; לאו מכלל דר' אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבא.

3. חדושי הרשב"א מסכת מגילה דף י עמוד א

קדושה ראשונה לאו דוקא אלא אפי' קדושה שניה לא קידשה לעתיד לבא דהא שמעתי שמקריבין בזמן הזה קאמר, ומסתברא דמשום דלגבי הא מילתא קדושה שניה וראשונה חד דינא אית להו ומאן דאסר משום קדושה ראשונה הוא דאסר לפום כן נקט קדושה ראשונה.

4. רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד

כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים, ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא.

השגת הראב"ד  בקדושה ראשונה שקדשה שלמה. א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.

הלכה טו – טז לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

הלכה טז ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.

5. תוספות מסכת יבמות דף פב עמוד ב

עוד שאל ה"ר שמואל מאניוב את ר"י דהכא קאי ר' יוחנן כר' יוסי דירושה ראשונה ושניה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) קאמר הש"ס לר' יוחנן דקדשה לעתיד והשיב ר"י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דדרשי' במגילה (דף י: ושם) אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן אי נמי קדושת ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה הפסק א"נ משום דכתיב (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד ואתי שפיר דבפ"ק דמגילה (דף י.) בעי למימר דקסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ורבי יהושע אית ליה התם בהדיא הכי ובריש ביצה  (דף ד.) אית להו דליטרא קציעות בטלה ואם כן סברי דתרומה בזמן הזה דרבנן ובטלה קדושת הארץ

6. הרב יעקב עטלינגר – שו"ת בנין ציון סימן ג

הנה מה שכתב הרמב"ם שכינה לא בטלה נראה שיצא לו כן ממה דאיתא במדרש תנחומא אמר ר' שמואל בר נחמני עד שלא חרב ביהמ"ק היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר ה' בהיכל קדשו משחרב ביהמ"ק ה' בשמים כסאו סלק שכינתו בשמים א"ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים וכן הוא אומר ויענני מהר קדשו שאפילו הר הרי הוא בקדושתו אמר ר' אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של ביהמ"ק שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו עכ"ל וכן איתא עוד במדרש תנחומא כי עתה תצאי מקרי' ושכנתי בשדה אף על פי שחרב בהמ"ק לא זזה השכינה משם ושכנתי כתיב ואין שדה אלא ציון שנאמר ציון שדה תחרש עכ"ל הרי מכל אילו יצא שלא זזה שכינה ממקדש אפילו לאחר חרבנו וכמשכ' הרמב"ם אכן לא בלבד שקשה על זה מגמרא דיומא דאמרינן שחסרה שכינה בבית שני אלא שיש לכאורה גם סתירה לזה מתפלת ש"ע =שמונה עשרה= שאנו מתפללים ומברכים בכל יום ג"פ המחזיר שכינתו לציון ואם לא זזה שכינה היאך שייך שתחזור…

חסרה שכינה בבית שני אבל שם שרתה שכינה בענין השני שממקומו השפיע אור הקדושה על הבית וזה לא נפסק גם בחרבנו ולא יפסוק לעולם כדילפינן מוהי' עיני ולבי שם כל הימים וגדלה השפעת אור הקדושה שם מבכל מקום כי מקום המקדש הוא מול שער השמים אשר לא יסגר ושם זורח אור הקדושה תמיד נגדו ביתר שאת וביתר עז

7. הרב אברהם יצחק הכהן קוק – שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן צו

אמנם באמת אין לנו כלל ענין הכרעה בין ההרים הגדולים, בין התנאים והאמוראים, ובין רבותינו הראשונים, ביחוד בין הרמב"ם והראב"ד, בדין זה של קדושה ראשונה ושניה של המקדש, אם קדשה לשעתה וקדשה לע"ל או לא קדשה לע"ל, כי ע"פ דרך ההוראה הכבושה בישראל נחשב כל דבר, שנשאר בלא הכרעה אצל הדורות הקדמונים, ביחוד בדבר, שלהאוסרים הוא איסור דאורייתא ודאי, ובפרט איסור חמור של חיוב כרת, לספק גמור, ששום אדם אינו רשאי להקל בו, אפילו אם לא הי' חומר האיסור ידוע ומתפשט בישראל. ובפרט בנ"ד, שכמה וכמה דורות עברו, שנמסרה לנו הקבלה הקבועה, שמחזיקים בדעת האוסרים, ויראים וחרדים הם כל עדת ישראל להכנס אל מקום המקדש מפני הטומאה, בודאי אין זה מן המדה כלל, לקום עכשיו בזמן הזה ולאמר, שנמצאה ההכרעה להקל בזה…

את הלשון הקבוע בדחז"ל בענין זה: קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא או קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, בודאי אין לפרש, שהוא ענין של תנאי,

אלא שבודאי ענין מיוחד יש בקדושת מקום המקדש, משא"כ בשאר מיני קדושות הגוף. והיא משום שיש כאן שתי קדושות מורכבות זו בזו: קדושת המקום וקדושת המחיצות, ולכתחילה אין להן ציור זו בלא זו, שהבנין בלא המקום הנבחר ע"פ ד' לא חלה עליו קדושת בית עולמים, וכן המקום בלא הבנין ג"כ לא חלה עליו הקדושה. ע"כ לשעתו ודאי הי' צורך לשני הענינים, המקום והבנין, אלא שבזה נחלקו תנאי: אם קדושה ראשונה, שקדשה לשעתה, ע"י צירוף הבנין אל המקום, שנצטרפו אז בשעת הבנין וזמן עמידתו שני חלקי הקדושה ביחד, קדשה ג"כ לע"ל, שהומשכה הקדושה הזאת גם כשחרב הבנין ונתבטלו המחיצות, והיינו שזה התנאי של צורך המחיצות אל הבנין הי' רק לשעתו, אבל אח"כ קדשה לע"ל גם בלא הבנין, או שמא קדשה לשעתה דוקא עם הבנין ולא קדשה לע"ל, שאין ציור קדושת המקום בלא קדושת הבנין… ועפ"ז מסתבר יותר, שגם לדעת הראב"ד, שכ' בהשגה בפ"ו מה' בהב"ח, דעזרא, ע"י מה שהי' יודע, שעתיד ביהמ"ק להתקדש קדושה עולמית בכבוד ד', לא כיון להמשיך את הקדושה של המחיצות אחר שנתבטלו, הוא דוקא די"ל שלא תהי' הקדושה בכל שלמותה לחיוב כרת, אבל נשארה הקדושה עכ"פ לאיסור לאו ועשה.

8. הרב שאול ישראלי – עמוד הימיני סימן א

ודבר זה באמת מבואר הוא ברמב"ם (פ"ו מביהב"ח הט"ז) שביאר שם שקדושת ירושלים לא בטלה מאז שנתקדשה לראשונה ושלא כמו קדושת א"י וקדושת ע"ח, והסביר הר"מ בטעמא דמילתא "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה". ולכאורה תמוה מנין לנו זאת ביחס לקדושת ירושלים דלכאורה כל קדושתה מתורת היות מחנה ישראל עליה, וה"ז בדין כל ערי חומה שנתקדשו בקדושה זו ומ"מ בטלו בחורבן. אכן לפי הנ"ל, הרי ירושלים היה בה באמת דין נוסף של קדושת שכינה, דהיינו המקום אשר בחר ה', וכנ"ל.

9. שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א

(מג) וכעת. הנה מצינו בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן מ"ג שכללא כייל לנו דדבר שהוא מטעם קדושה כל שהוא ביד העכו"ם נפקעה מקדושתה, ומסתמך על הא דאמרינן בע"ז ד' נ"ב ובכורות ד' נ' ובאו בה פריצים וחללוה, מכיון שבאו ליד עכו"ם נעשו חולין ע"ש, מוכח מדבריו שם שמפרש להך דבאו בה פריצים וחיללוה, דר"ל, שהופקעה מקדושה ונעשית חולין כל עוד שנמצאת בידי הפריצים, אבל ברגע שחוזרת לידים יהודיות חוזרת מאליה לקדושתה. והמובן מזה שניתן לפרש כן גם לגבי קדושת המקדש ולומר דאפי' לדעות הראשונים דסברי דאמרינן הך כללא דבאו בה פריצים גם בקרקע ולא רק במטלטלין, דמ"מ מודו שפיר דכששטח המקדש חוזר ונכבש בידי ישראל שהקדושה חוזרת אזי מאליה.

10. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא עמוד א

אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי. וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא. עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי: מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה – שנאמר אלך אשובה אל מקומי.

11. שו"ת מהרש"ם חלק ד סימן סו

ש"ס דר"ה ל"א מבואר דהשכינה נסתלקה לשמים דעשר מסעות נסעה כו' וממדבר עלתה וישבה במקומה וא"כ נראה מזה כהראב"ד

12. שו"ת יביע אומר חלק ה – יורה דעה סימן כו

ברם לקושטא דמילתא נראה שאין מזה ראיה להראב"ד, שאין כוונת רשב"נ שנסתלקה משם השכינה לצמיתות, אלא באופן זמני בלבד

ומכל מקום חזרה שכינה אל המקום המקודש, כמו שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד. (ע' זבחים קיט). ובשעה שחזרה שכינה לבית השני פתחו אנשי כנסת הגדולה ואמרו: בא"י המחזיר שכינתו לציון…. עוד י"ל כי מדרגות מדרגות יש בהשראת השכינה