מי שמע את קול ה' בעשרת הדברות?
שמות פרק כ פסוק א – ג (פרשת יתרו)
וַיְדַבֵּר אֱ-ים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱ-ֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-ִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:
תלמוד בבלי מסכת מכות דף כג עמוד ב
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.
ספר הכוזרי מאמר א אות פז – ר' יהודה הלוי
נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם… ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה, ושם הדבר הנחוץ בה, פרישות מן הנשים והזמון לשמוע דברי האלהים. והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלהים פנים בפנים. והיה זה אחר שלשה ימים בהקדמות אותות גדולות מקולות וברקים ורעמים ואש שסבבה את הר סיני, ונשארה האש ההיא ארבעים יום רואין אותה העם, ורואין את משה בא בתוכה ויוצא ממנה, ושמע העם דבור צח בעשרת דברים, הם אמות התורות ושרשיהן. אחד מהם מצות שבת, וכבר קדמה מצותו עם הורדת המן. ואלה עשרת הדברים לא קבלם ההמון מאנשים יחידים ולא מנביא, כי אם מאת האלהים נתנו, אבל לא היה בהם כח כמשה לראות הדבר הגדול ההוא. והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא… ונשאר זה בין בני ישראל כל ימי הנבואה כ
תשע מאות שנה, עד שמרו העם ונגנז הארון וגבר עליהם נבוכדנצר והגלם.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כז עמוד א
זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר, ואין האוזן יכולה לשמוע!
לפי גמרא זו, מי אמר את הדברות?
אבן עזרא שמות פרק כ פסוק א
דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך. וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים ה, יט), ואין הפסק ביניהם. ועוד, כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים כן אמרם השם כלם. והעדות, שהביאו, שהכתוב בדבור השלישי, והרביעי, והחמישי, אינו על דרך המדבר. יש להשיב, אחרי שקבלת זה השם להיות לך אלהים.
אברבנאל פרשת ואתחנן
אמנם ב' הדבורים הראשונים שהם אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אין ספק שב' אלה בלבד מאותם ששמעו מפי השם לא חזר משה ללמדם בתוך המצות. כי אם היות שאמרו פעמים רבות אני ה' אלהיכם הנה לא אמר הדבור הראשון באותו הלשון בעצמו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ועם היות שהזהיר פעמים רבות גם כן על הע"ג. הנה לא תמצא בשום מקום שיאמר כמאמר הזה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לפי ששני הדבורים ההם המורים על אלהותו ועל יחודו שמעו אותם מפי הגבורה באותו פומבי גדול מתוך האש. ועליהם אמר אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו… ולזה אמר ר' שמלאי שאלה שני הפסוקים ר"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ושהשאר יוכללו כלם בתרי"א מצות ששמעו מפי משה לפי שעם היות ששמעו מהם בדברות ששמעו בסיני לא נמנע משה מללמדם אח"כ בענין המצות.
עקידת יצחק דברים שער פט (פרשת ואתחנן)
אמנם מה שיראה לי מכוונתם הוא כפי מה שאומר וזה כי מהמבואר שעם שכל עשרת דברות הם מצות חמורות בדעות ובמדות הנה השנים ראשונים הם באמת העקריים אשר כל מצות התורה תלוייות בהם לפי שהם השני שרשים ההכרחיים בקבלת מלכות שמים. האחד לקיים בשכל מציאות אלוה מחוייב המציאות פועל ועושה ויכול בכל הדברים אשר נעשו בעולם על דרך הרצון המוחלט וכפי מה שראוי שיקבלו האנשים על פי מעשיהם הנרצים או הנמצאים אליו כי הוא הפך מה שיקבלוהו כל הפילוסופים הנמשכים אחר עיוניהם הנפסדים אשר חשבוהו בלתי שומע ורואה ובלתי רוצה ומואס כלל רק שהכל נמשך על דרך החיוב הגמור כמו שכתבנו בביאור בדבורינו על התוארים שער נ"ד. והוא מה שהודיע אמותו בראש דברותיו באומרו אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כי מוסף על חיוב מציאותו מודיע כי הוא המשגיח ורוצה להוציאו מארץ מצרים מבית עבדים שיראה להציל עשוק מיד עושק כי הוא הפועל הנעשה על צד החפץ והרצון ובדרך חסד ותגמול מעשה בני האדם. והשרש השני להסיר מיני השתוף וצורך עבודת האמצעיים אשר נהגו בהם הרבה מהמודים במציאות הסבה הראשונה.
מהו ההבדל בין תירוץ ה"עקידת יצחק" לתירוץ האברבנאל?
**ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק לג
יתבאר לי שבמעמד הר סיני לא היה המגיע למשה מגיע לכל ישראל, אבל הדבור למשה לבדו ע"ה, ולזה בא ספור עשרת הדברות כלו ספור היחיד הנפרד, והוא עליו השלום ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע… זהו הנראה מן התורה ומרוב דברי החז"ל.
אלא שיש להם גם כן מאמר כתוב בהרבה מקומות מן המדרשות והוא בתלמוד גם כן, והוא אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, רוצים בזה שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למרע"ה, ולא היה מרע"ה מגיעם אליהם, וזה ששתי אלו השרשים, ר"ל מציאות האל ית', והיותו אחד, אמנם יושג בעיון האנושי וכל מה שיודע במופת, משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעהו שוה, אין יתרון, ולא נודעו שני השרשים האלה מצד הנבואה לבד…
ועם כל מה שזכרו גם כן מן הענין ההוא היוצא מן הכתובים ודברי החכמים הוא שלא שמעו כל ישראל במעמד ההוא אלא קול אחד לבד פעם אחת, והוא המאמר אשר השיג משה וכל ישראל ממנו אנכי ולא יהיה לך, והשמיעו להם משה רבינו בדברו בהבדל אותיות נשמעות, וכבר זכרו החכמים ז"ל זה וסמכוהו לאמרו אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ובארו בראש מדרש חזית שהם לא שמעו מאמר אחר מאתו יתעלה, וכתוב בתורה קול גדול ולא יסף, ואחר שמוע הקול ההוא הראשון היה מה שזכר מיראתם מן הענין ופחדם הגדול…
וכל מה שתמצאהו מזכרון שמע קולות רבים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות וגו', אמנם הם קול השופר ורעם וכיוצא בהם, אמנם קול ה' ר"ל הקול הנברא אשר ממנו הובן הדבור, לא שמעוהו אלא פעם אחת לבד… והוא הקול אשר יצאה נשמתם בשמעו והשיגו בו שתי הדברות הראשונות,
ודע שזה הקול גם כן אין מדרגתם בו שוה עם מדרגת מרע"ה, ואנכי אעירך על זה הסוד ואודיעך שהוא ענין מקובל באומה ידוע אצל החכמים… שאי אפשר שיכניס אדם עצמו למעמד הר סיני ביותר מזה השיעור אשר זכרוהו, שהוא מכלל סתרי תורה, ואמתת ההשגה ההיא ואיך היה הענין נעלם ממנו מאד, כי לא קדם כמותו ולא יתאחר, ודעהו:
מה הכוונה שעם ישראל שמעו כמו משה? איזו השגה היתה לעם ישראל?
איזה קול עם ישראל שמע? האם הפירוש הוא שעם ישראל שמע את המילים לדעת הרמב"ם?

מרומי שדה מסכת ראש השנה דף לב עמוד א
ולי נראה עוד דאפילו למ"ד במדרש דכל עשרת הדברות מפי הגבורה שמענום, מכ"מ דברות השניות נאמרו למשה ומה שאין האזן יכול לשמוע, אבל משה שמע זכור ושמור וכן כל השנויים שבדברות, כמו שהוכחתי בפי' החומש בפ' יתרו ובפ' ואתחנן. וע"ז היה קול השופר משה ידבר וגו', דהוי כמו תורה שבע"פ עד שבאו הלוחות השניות, כמו שביארנו שם דעל הלוחות השניות כתובות דברות השניות. אבל עד כה היה בתורת תורה שבע"פ. וע"ז היה קול השופר משה ידבר