1. תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. עבודה זרה – דכתיב כי קצר המצע מהשתרע מאי קצר המצע מהשתרע? אמר רבי יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס, אמר רבי שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה כנס כנד מי הים, נעשית לו מסכה צרה! גלוי עריות, דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה. יען כי גבהו בנות ציון – שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, ותלכנה נטויות גרון – שהיו מהלכות בקומה זקופה, ומשקרות עינים – דהוו מליין כוחלא עיניהן, הלוך וטפוף תלכנה – שהיו מהלכות עקב בצד גודל, וברגליהן תעכסנה – אמר רבי יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצר הרע כארס בכעוס. שפיכות דמים – דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בהקדוש ברוך הוא. אתאן למקדש ראשון, דכתיב ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. לפיכך הביא עליהן הקדוש ברוך הוא שלש גזרות כנגד שלש עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם? והכתיב מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך. ואמר רבי (אליעזר): +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם! – ההיא בנשיאי ישראל הואי, דכתיב זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי. ותניא: זעק והילל בן אדם יכול לכל? תלמוד לומר: היא בכל נשיאי ישראל.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם – נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם – לא נתגלה קצם

2. ירמיהו פרק ט פסוק יא – יב

(יא) מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ:

3. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב: ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו', היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה! אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה.

4. זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נח עמוד ב

(ירמיה ט) על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר יי' על עזבם את תורתי, דהא כל זמנא דישראל ישתדלון באורייתא אתבר חילא ותוקפא דכל עע"ז הדא הוא דכתיב ימינך יי' תרעץ אויב, א"ר אלעזר ודאי הכי הוא דכל זמנא דקליהון דישראל אשתמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכו', כמה דתנינא (בראשית כז) הקול קול יעקב ואי לאו הידים ידי עשו והא אוקימנא:

5. חומת אנך ירמיהו פרק ט

על מה אבדה הארץ וכו'. אמרו רז"ל דבר זה נשאל לחכמים וכו'. ותימה דהיה מפורסם שעבדו ע"ז ג"ע ש"ד ואמאי הנביאים והחכמים שתק"ו יחדיו ועוד הקדוש ברוך הוא שאמר על עזבם את תורתי ואמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה והוא דבר קשה. אמנם אפשר במ"ש בס' פרי מגדים בחלק משבצות זהב א"ח סימן מ"ז כי עתה בעוה"ר ארץ ישראל כלה לארכה מהלך יום א' ולרחבה ששה ימים כי כשעסקו בתורה לשמה היתה השראת שכינה וא"י מתרחבת מאד ועתה שלא לשמה לשם גשמיי סילק הרוחניות ואבדה הארץ ממש זהת"ד בקצור. ועל פי זה אפשר דלא שאלו על מה שלקו ישראל דזה היה מפורסם עונם אך שאלו על מה אבדה הארץ א"י שהיתה ת' פרסה על ת' פרסה ועתה ארכה מהלך יום א' ורחבה ששה ימים והוא פלא והחכמים והנביאים לא ידעו להשיב. אך הקדוש ברוך הוא יודע תעלומות אמר על שלא ברכו בתורה תחילה והיינו כמו שכתב רבינו יונה ז"ל והביאו הר"ן ז"ל שלא היו לומדים לשמה רק כקורא ספורים וסברי שאין כדאי לברך על התורה וזה גרם שאבדה הארץ דע"י קדושת התורה היתה מתרחבת ועתה שלא קראו דרך מצוה רק כספורים נתמעטה מאד ארץ ישראל:

6. אלשיך על ירמיהו פרק ט פסוק יב

ועל ענין המאמר אומר, כי הוא ענין מאמרם ז"ל ויתר הקדוש ברוך הוא על ע"א ועל ג"ע ועל ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה, והענין הוא כי כמה שנים עברו על שלש עבירות חמורות אלו כמו שאמרו ז"ל, כי שבעה בתי דינים עבדו ע"א והאריך להם הקדוש ברוך הוא, ועל כן חכמים ונביאים ומלאכים אמרו בלבם, מה נאמר אם אמרנו שעל ע"א וג"ע וש"ד אבדה הארץ, הלא נאמר בתורה על שלשים ועל רבעים ופה עברו שבעה, ואם כן לא אבדה על אלה והמה לא ידעו, כי עון ביטול תורה שהוא בשב ואל תעשה היה כל כך חמור שבשבילו אבדה הארץ, על כן לא ידעו מה להשיב, והשיב הוא ית' על עזבם את תורתי שהוא על ביטול תורה:

והנה הטעם מה שנראה לכאורה ורבים תפשו בו על מאמר רז"ל ויתר הקדוש ברוך הוא וכו' ולא ויתר על ביטול תורה, שהוא משל אל מלך שיש לו מנגן ומשתעשע בו ובאמור אליו כי האיש ההוא הכה את רעהו לא עצבו על הדבר, ועוד מעט ואמרו לו כי הרג את הנפש ולא עשה לו מאומה, ויהי היום ויאמרו לו הנה המנגן שלך קצצו את ידו אז אמר לתלותו על עץ, ואז עבדי המלך אשר לפניו המה ראו כן תמהו, ויאמרו אליו הלא בעשותו את הרע העברת את פשעו, ובהצרם לו צוית לתלותו, אמר להם הנה כל הרעה אשר עשה היתה לפני ולא פקדתי עליו על היותי משתעשע בניגונו, אך עתה שלא ינגן ביד כי איננה, כל רעתו זכרתי ואתלה אותו על עץ, כך העוסק בתורה משתעשע קונו בו ומאריך לו על כל פשעיו, אך בהתבטלו מהתורה ואבד שעשועו אז יפקוד עליו רעתו, ועל כן ויתר כו' ולא ויתר על ביטול תורה:

7. תורת חיים מסכת בבא מציעא דף פה עמוד ב

ונראה לפי שהתורה מצלת את האדם מן החטא כמו שאמרו בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין מיהו דוקא כשעוסק בה לשמה אבל שלא לשמה נוח לו שלא נברא ושלא לשמה כתבו התוספות בפרק מקום שנהגו דהיינו להתייהר ולקנטר חברו ולקפחו בהלכה ואינו לומד לעשות

והיינו מה שאמר הכתוב מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' לא היתה השאלה על איזה חטא נאבדה הארץ דודאי חטאו הרבה אלא לפי שהתורה תבלין ומצלת מן החטא היתה השאלה כיון דאנשי ירושלים גדולים בתורה הוו ועסקו בה אמאי לא היתה מצלת אותן מן החטא שלא תאבד הארץ. וקאמר דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו לפי שאין החכם ולא הנביא יודעים מה בלבו של אדם מבודים היו שעסקו בה לשמה ולא ידעו שלשם קינטור נתכוונו אבל הוא יתברך בוחן לבבות ידע כוונתם הרעה והיינו דקאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולא הלכו בה ואמר רב שלא ברכו בתורה תחילה דכיון שלא ברכו תחילה גליא דעתייהו שלא עסקו בה מפני חשיבותה והנאתה אלא לשם יוהרא וקנטור דכל העושה דבר ונהנה בו מברך תחילה לשמו יתברך שזיכהו לכך וכדאיתא בפרק שלשה שאכלו ברכת התורה מניין אמר רבי ישמעאל קל וחומר על חיי שעה מברך על חיי העולם לא כל שכן ואינהו כיון שלא היה להן הנאה מגוף עסק התורה לכך לא ברכו עליה.

ועוד נראה לפי שכשמברכין על התורה צריך האדם לבקש רחמים בברכתו עליו ועל כל ישראל כדי שנזכה כולנו ללמוד וללמד להבין ולהשכיל שכן הוא נוסח הברכה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות כל עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך ואינהו כיון שנתכוונו להתייהר ולקנטר חביריהם בהלכות לא רצו לברך ברכה זו כדי שלא יבקשו רחמים על חביריהם להיות גדולים בתורה דאדרבא כוונתם היתה לקפחם ולנצחם ולהכי לא היתה התורה מצלת אותן מן החטא.

8. הערות הגרי"ש אלישיב מסכת בבא מציעא דף פה עמוד ב

שלא בירכו בתורה תחלה. ביארו בזה דלא ברכו בתורה היינו מצד דהרי על הכשר מצוה אין ברכה, והם התייחסו לתלמוד תורה שאינו אלא הכשר מצוה לידע דיני המצוות, ולא התייחסו שעסק התורה עצמה היא מצוה. ועל דרך זה יש לבאר בדברי הר"ן בנדרים ח'.

ובתשובות הרמב"ם מפרש שהקדימו בעליה לתורה לקרוא לכהן ע"ה קודם לת"ח. וזה פירוש שלא בירכו בתורה תחלה, שהיה בהם חסרון כבוד התורה.

9. אור החיים ויקרא (פרשת בחקותי) פרק כו פסוק טו – וכן בחומת אנך על איכה

מעתה יובן מאמר הנביא (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי שהיא סיבה הראשונה שממנה יצאו כל פרטים הרעים רח"ל:

10. העמק דבר ויקרא (פרשת קדושים) פרק כ פסוק כב

(כב) ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא וגו'. כבר ביארנו לעיל י"ח כ"ו דשמירת חקים ומשפטים שהוא הויות התלמוד משמר את האדם שלא יבא לידי עריות, וכאן הוסיף המקרא שאפילו חלילה הדור פרוץ בעריות וא"כ הוא סיבה לגלות הארץ כמש"כ שם, מכל מקום אם שוקדים בתורה מועיל זכות התורה שלא תקיא אותם הארץ, אלא יהיו נענשים אז בארץ, וכדאי' בנדרים דפ"א ובאיכה רבתי על הפסוק על מה אבדה הארץ וגו' דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים, ובא התשובה ע"י דבר ה' על עזבם את תורתי, אף על גב שידוע דבעת חורבן בית ראשון היה עבודת כוכבים וג"ע וש"ד כדאי' ביומא פ"א [ט' ב'], מכ"מ אי לאו הכי לא חרבה הארץ לגמרי, ובבבא בתרא דף ח' אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם אי תנו כולהו עתה אקבצם מן הגלות, מכש"כ שלא היו הולכים בגלות, אלא היו נענשים שמה, וזהו כונת המקרא ושמרתם וגו' ולא תקיא וגו