שחט לשם קרבן בימינו/ יורה דעה סימן ה/ עקיבא כהנא

1. תלמוד בבלי מסכת חולין דף מא עמוד ב

מתני'. השוחט לשם עולה, לשם זבחים, לשם אשם תלוי, לשם פסח, לשם תודה – שחיטתו פסולה, ור"ש מכשיר. שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר – שחיטתו פסולה. השוחט לשם חטאת, לשם אשם ודאי, לשם בכור, לשם מעשר, לשם תמורה – שחיטתו כשרה. זה הכלל: כל דבר שנידר ונידב – השוחט לשמו אסור, ושאינו נידר ונידב – השוחט לשמו כשר:

גמ'. השוחט לשם עולה. אשם תלוי בר נידר ונידב הוא? אמר ר' יוחנן: הא מני? רבי אלעזר היא, דאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. פסח בר נידב ונידר הוא? זמנא קביעא ליה! אמר ר' אושעיא: שאני פסח, הואיל והפרשתו כל השנה כולה. א"ר ינאי: לא שנו אלא תמימים, אבל בעלי מומין מידע ידיע; ור' יוחנן אמר: אפי' בעלי מומין נמי, זימנין דרמי ליה מידי אמומא ולא ידיע.

השוחט לשם חטאת: א"ר יוחנן: לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת, אבל מחוייב חטאת, אימא לשום חטאתו הוא עושה. והא לא קאמר לשם חטאתי! אמר ר' אבהו: באומר לשם חטאתי.

2. רש"י מסכת חולין דף מא עמוד ב

לשם עולה – דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה, וקדשים בחוץ מותרים, וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו'.

3. רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת חולין (לפי דפי הש"ס) משניות דף מא עמוד ב

ואף על פי שהוא בעצמו יודע האמת שלא נתכון להקדישה, אפילו הכי אסרינן ליה משום חשד הרואים אותו, ואפילו יאמר בפני עדים תחילה אין כונתי להקדיש בהמה זו אף על פי שאומר לשום עולה לשם שלמים אם שחטה בפני אחרים אסרינן לה לבהמה אבל אם לא היו שם כי אם העדים לבדם לא אסרינן לה דהוי דומיא דבעלי מומין דלא אתי למיטעי ואפילו מאן דגזר בגמרא אפילו בבעלי מומין התם הוא משום דזמנין דמכסי ליה למומיה ולא מינכר אבל בעדים לבדן ליכא למיטעי.

4. בית הבחירה למאירי מסכת חולין דף מא עמוד ב

מן הדין אינה פסולה הואיל ואינה קרבן להדיא שהרי לא אמר בהמה זו קרבן אלא ששוחטה לשם קרבן ואין בלשון הזה לשון הקדש מכיון שקרבן עולה באה בנדר או בנדבה יש לחוש שמא הרואה יאמר עכשיו הוא נודרה…

דינין אלו יש להן מבוא אף בזמן הזה, שאף בזמן הזה מי שהקדיש ושחט והעלה חוץ לעזרה חייב שהרי ראוי הוא שיקרב בפנים מפני שמותר להקריב אף על פי שאין בית, ויש חולקין בזו:

5. רמב"ם הלכות שחיטה פרק ב הלכה יז

השוחט לשם קדשים שמתנדבין ונידרים כמותן שחיטתו פסולה שזה כשוחט קדשים בחוץ, שחט לשם קדשים שאינן באין בנדר ונדבה שחיטתו כשרה.

6. טור יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה

השוחט לשם דבר שבא בנדר או בנדבה כגון עולה ושלמים ואשם תלוי ותודה וקרבן נזיר שחיטתו פסולה, דאיכא למיחש שמא עתה הקדישו והוה ליה שוחט קדשים בחוץ

7. רש"י מסכת חולין דף מא עמוד ב

אומר לשם חטאתי – והיכא דאינו מחוייב חטאת, אפילו [אמר] לשם חטאתי, מידע ידעי דמשקר.

8. רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב טו אות ה דף קיח טור ג

דאם היה מחוייב חטאת קול היה לו, שהחוטא בשוגג מודיעו לרבים כדי שיתכפר לו

9. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב

אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.

10. ב"ח יורה דעה סימן ה

מצאתי בהגהות מהרש"ל (לטור) הא דאמרינן דאם לא נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת שחיטתו כשרה, דוקא שאינו לפנינו, אבל אם הוא לפנינו ואומר שמחוייב חטאת, הוא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואסורה, עכ"ל. ולא ידעתי לדבריו אלה רמז ראיה, אלא נראה דכל שלא נודע וכו' מידע ידעי דאין בדבריו כלום, דאי איתא דעבר עבירה דחייב עליה חטאת היה נודע ומפורסם, הילכך כל מאי דאמר לפנינו שקורי משקר וכשרה, וכך הוא משמעות הפוסקים:

11. ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

וכ' רש"ל בהג"ה דכאן מיירי שאינו לפנינו אז אמרינן אוקי גברא על חזקתו אבל אם הוא לפנינו ואומר לנו בהדיא שהוא חייב חטאת פשיטא דאסור ומו"ח ז"ל חולק עליו ואמר דאם איתא שעבר עבירה היה מפורסם אלא ודאי שקורי משקר ע"כ ונ"ל שיש חילוק בדבר אם הוא אומר שכבר איזה זמן עבר עבירה ודאי משקר דאם הוא אמת היה כבר מוציא קול כדי שיתבייש ויתכפר אבל אם הוא בענין שאפשר שלא נודע לו עד האידנא או שאפשר שעשאה האידנא ודאי אמת אמר והשתא קא מיכוין להתבייש:

12. פרי חדש על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

ואיני רואה עיקר לדבריהם אלא כמו שאפרש שאם זה אמר שמחוייב חטאת והקדישו ועכשיו שחטו לדידיה ודאי אסורה דהא שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא ששחט קדשים בחוץ, ואף לאחרים מסתברא דאסיר משום מיגו שהרי בידו הוא, אבל כי קאמר בפנינו לשם חטאתי ולא נודע לנו שמחוייב חטאת אף שהוא לפנינו וקאמר בתר הכי שמחוייב חטאת אף שיהיה כדבריו לא בשביל כך נפסל הזבח, שאין במשמעות לשון דלשם חטאתי התפסה שמקדישו לשם חטאת אלא אסור מדרבנן בעלמא משום דחיישינן למראית העין דמאן דידע דמחייב חטאת כבר והשתא קאמר לחטאתי קטעי דאקדשיה השתא לשם חטאת והוה ליה שוחט קדשים בחוץ. ומעתה דלא מפרסמא מילתא שעבר עבירה שחייב עליה חטאת וקלא לית ליה, אף על גב דקאמר לחטאתי ליכא למיחש תו למראית העין ואם כן כי קאמר לן בתר הכי שמחוייב חטאת אינו כלום ואף לדידיה שריא מטעמא דכתיבנא אבל אם בשעת שחיטה עצמה אמר לנו שמחוייב חטאת בעון שעשאו עכשיו וגם אמר לשם חטאתי לא חשבי ליה אינשי לשקרן ומהמנו ליה וטעו דסברי דמקדיש ליה בהאי לישנא וקא שרו שחיטת קדשים בחוץ, ומיהו אם אומר שזה זמן עבר עבירה אף דקאמר לשם חטאתי אמרי אינשי דודאי משקר

13. רבי יהונתן אייבשיץ – פלתי על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

ואני שואל אלו בא בזמן הקרבן ואמר אכלתי חלב, ואין עדים מכחישין אותו, וכי אינו חייב להקריב חטאת אף דלא נתפרסם כלל. ואם כן מהיכי תיתי נתיר בהמה, ולכן אין לנו אלא כדברי מהרש"ל, ופשוט

14. ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

דכל שלא אמר חטאתי משמע לחטאת דעלמא ובדרך נדבה אומר כן ואין בדבריו כלום ע"כ אין איסור אלא בתרתי לריעותא. חדא שידוע שעבר עבירה. שנית שאומר זו לחטאתי והתוספות כתבו בסוף השוחט אהא דפרכינן והא לא אמר לשם חטאתי וז"ל אם לא אמר לשם חטאת אפילו אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן פ"ק דנדרים עכ"ל ופי' רש"ל שם וז"ל שצריך שיאמר לשם חטאת לפי שצריך שיתפוס בנדר אבל אם לא אמר לשם חטאת אפילו אמר ה"ז לחטאתי לא אמר כלום עכ"ל וכוונתו נסתרה בזה במה שהקפיד תחלה שיאמר לשם חטאת והוא לא מהני ועל כל פנים נראה דעתו דאומר ה"ז לחטאתי לא מהני ומו"ח ז"ל חלק עליו ואמר דבלמ"ד תליא מילתא דכל שאומר לחטאתי הוה כאומר לשם חטאתי ולא מיעטו התוספות אלא באומר ה"ז חטאתי בלא למ"ד דדוקא כשאומר בלמ"ד משמעותו דמתפיסו בנדר משא"כ בלא למ"ד. ואני בער ולא אדע הא איתא בהדיא בפ"ק דנדרים (דף ו') בלשון ה"ז חטאת ה"ז אשם אף על פי שחייב חטאת לא אמר כלום ה"ז חטאתי ה"ז אשמי אם היה מחויב דבריו קיימין הרי לפניך דאמירת ה"ז חטאתי מהני שפיר וכן העתיקו

15. בית הילל על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

ונראה לי ליישב דעת מהרש"ל דהכי מביא ראיה מפרק קמא דנדרים דף ו', משום דהתם קאי אם הוי ידים מוכיחות וחייב בקרבן זה להביא בפנים בעזרה, ולכן תלוי הדבר ביו"ד לבסוף דהוי ידים מוכיחות וחייב להביא קרבן אף על גב דלא אמר עלי. אבל כאן איירי אם שחט בחוץ לצרכו ואמר הרי זו חטאתי, אף שאמר ביו"ד לבסוף אם לא אמר שהוא שוחט לשם חטאת אינו כלום מדלא אמר עלי. אם כן הוא כשר דמידע ידעי שהוא משקר מדלא אמר שהוא שוחט לשם חטאת, יכול לומר אף על גב שהוא אומר הרי זו חטאתי לא אמר כלום לענין זה שיהא פסול ומביא כדאמרינן בפרק קמא דנדרים כשאומר הרי זו חטאתי הרי חייב בקרבן זה להביא בפנים,

16. נקודות הכסף סימן ה סעיף א

וכבר נשאלה שאלה זו מלפני זה קרוב לשמונה שנים מחכם אחד שבק"ק בריסק והשבתי לו בארוכה וכמו שכתבתי בש"ך ס"ק ו' בקצרה, ועתה אוסיף ביאור קצת. דהתוספות אין כוונתם לדף ו' [במסכת נדרים] רק לדף י"ג [ע"א]. ואף על גב דבדף ו' איתא הרי זו חטאתי הרי זה אשמי דבריו קיימין, התם לא מיירי אלא בידים מוכיחות, ולא נחית לפלוגי בין אמר לשם או לא, וודאי דבעינן לימא לשם.

17. פרי חדש על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

כתב הב"ח [ד"ה עוד] וז"ל כתב מהרש"ל [בהגהותיו על הטור] הא דאם אמר הרי זו לחטאתי ולאשמי דפסולה, נראה לפרש דהוי פסולה כקדשים ואסורה בהנאה כמו שחוטי חוץ דבשלמא גבי נדר אין בו איסור אלא למראית העין הילכך אינו חמור כל כך ואינו אסור אלא באכילה עד כאן. וזה דברי נבואה אלא כולה גזירה דרבנן משום מראית העין… ומסתברא לן דכיון דטעמא משום דלא ליפוק חורבא אף על גב דבכהאי גוונא לא אסירא אלא מדרבנן, לגמרי אסרוה ואף בהנאה כי היכי דלא לימרו דשחוטי חוץ שרו בהנאה דאי לא אכתי נפיק חורבא מינה. ועוד יש לתמוה על הב"ח שבא"ח בסימן תס"ט [ד"ה ושרי למימר] הסכים על מי שאמר בשר זה לפסח דאסור אף בהנאה אף על גב דלא אסירא התם אלא מפני מראית העין וכל שכן הכא ולפיכך העיקר כדכתיבנא דכל פיסול המוזכר בסימן זה היינו אפילו לאסור בהנאה:

18. פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ה סעיף א

ועיין פרישה אות ב' נפקא מינה לטעם מראית העין בחדרי חדרים מותר ולשמא עתה הקדישו אף בהנאה אסור יע"ש והנה באכילה גופא זה הוה ספיקו מן התורה וזה מדרבנן ומה שכתב בחדרי חדרים כו' אף דבאורח חיים קיימא לן בסימן ש"א כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אף בחדרי חדרים אסור היינו לעשות כן לכתחלה הא לאסור המאכל דיעבד שרי לדעת הפרישה