מתנמנם בקריאת המגילה / עקיבא כהנא

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד א

/משנה/. הקורא את המגילה למפרע – לא יצא. קראה על פה, קראה תרגום בכל לשון – לא יצא. אבל קורין אותה ללועזות בלעז, והלועז ששמע אשורית יצא. קראה סירוגין, ומתנמנם – יצא.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח עמוד ב

מתנמנם יצא וכו'. היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני. ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה – מידכר.

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ב הלכה ב

מנשה הוה יתיב קומי ר' זעירה ואינמנם א"ל חזור לך דלא כוונית

מרדכי מסכת מגילה פרק הקורא למפרע רמז תשצא

ירושלמי מעשה בחד דהוה יתיב קומי ר' זעירא וקא מתנמנם אמר ליה חזור בך דלא כוונתה ואיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קרא מתנמנם מאחר שהוציאה בפיו יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:

ספר הרוקח הלכות פורים סימן רלו

קרא סירוגין ומתנמנם בנתיים ולא שהה כדי לגמור את כולה יצא.

מיהו מנהג שלא לנשם בין פסוק לפסוק לפי שנקרא איגרת

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה ה

הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא, כיצד… קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.

ר' אברהם מן ההר מסכת מגילה דף יח עמוד ב

נים ולא נים. אית דמקשי היכי יצא מתנמנם הואיל ונים ולא נים אינו רואה בכתב וקרא על פה הוא ופירשו מתנמנם אשומע קאי. והכי אמרינן הכא סירוגין ושומע כשהוא מתנמנם יצא, אבל קורא מתנמנם לא יצא דהוי לי' קורא על פה:

והעיקר דמתנמנם אקורא קאי ואף על פי שהוא נים ולא נים פי' עיניו פתוחות והוא רואה הכתב אלא שאין לו דעת להבין מה שהוא קורא ולומר כך וכך קראתי בה. וזה פי' ולא ידע לאהדורי סברא. וכן תבין דעת הר"ם שכתב פרק ב' קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם יצא ע"כ: ורבינו שלמה פירש לאהדורי סברא, דבר הנאמר מבינת הלב

נימוקי יוסף מסכת מגילה דף יז עמוד א

וא"ת אם קורא אותה מתנמנם היינו על פה ולא יצא. וי"ל דקרא מקצתה על פה יצא [י"ח ע"ב], והכא איירי במקצתה. אי נמי ששמעה מתנמנם. אי נמי היה מתנמנם בין סירוג לסירוג. ואורחא דמילתא נקט, דאם לא כן אמאי קרא סירוגין אלא חדא מילתא היא סירוגין ומתנמנם. ונוהגין עכשו לקרות ד' פסוקים בקול רם, כדי שיתעורר אם יש בהם מתנמנם, ובפסוק אחרון כדי שישמע הברכה.

ספר שבלי הלקט ענין פורים סימן קצח

מתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר ר' אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר פירש רבינו שמחה זצ"ל דווקא אם היה מתנמנם הקורא משום דמאחר שהוא קורא אותה בקול מדכר כד מדכרו ליה אבל אם היה מתנמנם השומע לא יצא

קובץ שיטות קמאי מסכת מגילה דף יח עמוד ב

קראה מתנמנם יצא. היכי דמי, נים ולא נים תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. וצ"ע אי אמרינן הכי נמי בשומע אם הוא מתנמנם. ונראה לומר דלא שנא, שהרי הוא כאילו מדכרו ליה ומדכר. וטוב לדקדק שלא יתנמנם. ובירושלמי [פ"ב ה"ב] גרסינן מנשה הוה קרי קומי ר' זעירא ואתנמנם, אמר ליה חזור בך דלא כוינת.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצ סעיף יב

קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא; אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא

משנה ברורה סימן תרצ ס"ק מ

ה"ה השומע ממנו ג"כ יצא אם רק נשמעים הדברים היטיב כ"כ המאירי ואף על גב דצריך לכוין להוציא אפשר דמתנמנם ג"כ יכול לכוין ויותר נראה לומר דמיירי שחשב בתחילת הקריאה קודם שנתנמנם להוציא השומעין:

בן איש חי שנה ראשונה פרשת תצוה – הלכות פורים סעיף ג

ג. קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל השומע, אם מתנמנם, לא יצא. וצריך להזהר בד"ז שהוא מצוי תמיד דאלו השומעים יתנמנמו. ולכתחילה אם ראו את הקורא שקרא איזה פסוקים מתנמנם, מכריחין אותו שיחזור ויקראנה, דלא אמרינן קראה מתנמנם יצא אלא בדיעבד היכא דסיים קריאת המגילה כולה

חדושי הרמב"ן מסכת ברכות דף כב עמוד ב

וכדאמר לענין מצות במגלה [קראה] מתנמנם יצא והיכי דמי מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר, ולכתחלה נמי קרי, ואלו לעמידת תפלה כיון שאינו מדבר בפני המלך אל יתפלל.

האם הבן איש חי מסכים עם דברי הרמב"ן? האם השולחן ערוך כבן איש חי או כרמב"ן?