הכוונה בהזכרת שם ה'/ שולחן ערוך אורח חיים סימן ה

1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א

אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד – נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב, רבי אבינא רמי: כתיב, זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת.

2. ר' יונה מגירונדי – ספר היראה

ובקריאת שמע יהיה נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו רמ"ח תיבות שבו, ויתן ריוח בין הדבקים כדברי רבותינו ע"ה בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן, ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק הראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה, ולא יאריך באלף דאחד, ולא ימהר בחית לקרותה בחטף, ויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח איברים שבו. ואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד. וכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל.

3. שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ה סעיף א

יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם.

4. שו"ת הרשב"א חלק א סימן שמד

אפי' למאן דאמר בעלמא מצות אין צריכות כונה הכא גבי תפלה שהיא סדור שבחיו של יוצר הכל ית' ובקשת רחמים לפניו מודה. לפי שאינו בדין שינהוג בהן כבשאר המצות שהן מצות עשייה. דהתם כל שעשה הרי קיים מצות עשייתו אלא שאין זו מן המובחר.

5. באור הגר"א אורח חיים סימן ה סעיף א

טור והוציאו מדברי הר"י בס' היראה שכתב אצל פסוק ראשון שבק"ש ובכל א' מב' שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה כו' ואח"כ כתב ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פי' קריאתו שהוא אדון הכל.

אבל משמע שם שאין צריך לחשוב אלא פי' קריאתו רק בק"ש ששם ב' השמות מורין על היה כו' וכן עיקר לפי עומק הדין כי בכל הולכין אחר הקריאה ואין צריך להרהר כלל על הכתיבה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני וכן כאן הולכין אחר הקריאה בנקודתו… וגם אם בא לחשוב פי' כתיבתו אין פירושו כן, אלא נמצא קיים, וכמו שם אשתו חוה וכמ"ש הר"ש וש"מ:

6. רשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת ברכות דף כא עמוד ב

ונראה דהטעם שחילק הגר"א בקריאת השם בפסוק הראשון של שמע שצריך לכוון בו גם כוונת היה הווה ויהיה, הוא משום חלות קיום קבלת עול מלכות שמים שבק"ש. דמדין קבלת עול מלכות שמים צריך לכוון באמירת שם ה' בפסוק הראשון גם שהוא היה הווה ויהיה.

7. מגן אברהם סימן ה ס"ק א

ביו"ד ה"א. אבל כשכתוב באל"ף דל"ת אין לכוין אלא שהוא אדון הכל

8. נפש החיים שער ב פרק יג

והעצה היעוצה על זה. הוא כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספ' מגיד מישרים ז"ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין. ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל. אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים. אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנ"הג מתקני התפלה. שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה. לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח א'. התקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים. שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל. דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו' כמ"ש בתקונים תכ"ב. וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו. ולכן ארז"ל (חגיגה ט' ע"ב וברבה במדבר פ"ט) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'…

אלא העיקר בעבודת התפלה. שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה. יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם. כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העול' למעלה מעלה כל אחת למקור' ושרשה לפעול פעולות ותקוני' נפלאים. והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה. לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה. יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה. והיא כוונה פשטית:

9. שו"ת אור לציון חלק ב – הערות פרק א – הלכות הנהגת האדם בבוקר הערה יח

בשו"ע בסימן ה' סעיף א' כתב, יכוין בברכות פירוש המילות, כשיזכיר השם יכוין באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ואמנם בביאור הגר"א כתב שאין צריך לכוין אלא פירוש קריאתו, מלבד פסוק ראשון שבקריאת שמע, וכן הביא במ"ב שם, מ"מ אנו אין לנו אלא דברי מרן, שכתב שצריך לכוין גם פירוש כתיבתו. ולפי הקבלה יש לכוין אף שילוב הויה ואדנות, דהיינו שבה"א האחרונה של שם הויה יכוין שם אדנות וכן יכוין שילוב אותיות הויה ואדנות, וכמו שכתב בשער הכוונות בהקדמה שקודם הקדמת ביהכ"נ, וכן כתב בבן איש חי בפרשת וישב אות ג', וראה עוד בכה"ח שם אות ו', ע"ש. ומכל מקום מי שקשה לו בכל זה, יכוין לכל הפחות כפירוש קריאתו, שהוא אדון הכל.

והנה מלשון מרן שכתב יכוין בברכות, משמע שעיקר מה שצריך לכוין בהזכרת השם הוא בברכות, אבל בכל שאר התפילה ובאמירת פסוקים אין חייב לכוין.

ועל כל פנים בפסוק ראשון של קריאת שמע ודאי שיש לכוין, שהרי מי שלא כיוון בפסוק ראשון של ק"ש לא יצא ידי חובתו, כמבואר בשו"ע בסימן ס' סעיף ה', וראה בביאור הגר"א בסימן ה' שהביא מקור דברי השו"ע מרבנו יונה, ושם איירי בפסוק ראשון של קריאת שמע, ע"ש.

11. בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב סעיף ג

יזהר לכוין בברכה בהזכרת שם הוי"ה שמזכירו בשם אדני שיצייר במחשבתו אותיות שם הוי"ה ובתוך אות ה"א אחרונה יצייר שם אדני וגם יצייר בשם השילוב של הוי"ה אדנ"י. ומה טוב ומה נעים להזהר בזה בכל פעם שמזכיר השם הן בפסוקים הן בתפלה. וגם צריך להזהר כשיזכיר שם הוי"ה יצייר במחשבתו אותיות השם בנקודות, ובסידורים וחומשים נהגו לנקדו בנקוד לעולם, וכל המתפלל ולומד מקראות מתוך הספר אז יהיה זה אצלו בנקל בלא טורח. ויזהר שלא יתחיל לומר "ברוך" עד שיחשוב בלבו וידע על מה מברך וכנז' באחרונים

12. שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן ה

והא דכתב כתר"ה לפרש הכוונה המעכבת בפסוק ראשון דק"ש, הנה וודאי צריך להתכווין לפירוש המלות, דכשאינו מבין מה הוא אומר וודאי לא שייך שוב שום כוונה. אבל פשוט שבשמות הקדושים לא שייך ענין פירוש המלות, דאין שם המפורש בחשיבות שם מצד שפירושו הוא היה הוה ויהיה, שהרי חזינן דהיה הוה ויהיה אינו בחשיבות שם. וכן שם אד', שהוא ג"כ בחשיבות שם המיוחד, כדאיתא בתוס' שבועות דף ל"ה ע"א ד"ה בפר"ח, אף שפירושו הוא פשוט שהוא אדון כל העולם אינו בחשיבות שם מצד פירושו, דהא אדון העולם אינו בחשיבות שם. ואף כשנכתב אד-ני אינו בחשיבות שם, אלא כשנקרא בקמץ תחת הנו"ן, ולא כשהוא נקרא בחיריק…

ונמצא שלעניין פירוש המילות כל השמות הם בפירוש אחד דהוא השם יתברך. והוי לענין פירוש המילות הכוונה ה' הוא אלקינו והוא ה' אחד, היינו שני ענינים איכא בזה. אחד דה' הוא אלקינו שקבלנו את עול מלכותו עלינו, והשני שהוא ה' אחד במציאות…

אבל כשלא כיוון בהשמות הכוונות דנאמרו בסימן ה', אבל ידע ונתכווין בתיבת ה' שהוא השי"ת, דהוא על תרגום אידיש שכל ישראל האשכנזים דברו מאות בשנים בשפה זו בשם גאט, יצא בזה. אף שאין חילוק בין תרגום שם הויה ותרגום שם אד' ותרגום שם אלקים, שעל כל השמות מתרגמין רק בשם גאט, יצא. וכדחזינן בסידורי קרבן מנחה שניתרגמו בע"ט עבור נשי דלא הבינו לה"ק, שתירגמו פסוק ראשון דק"ש, הערצו ישראל גאט אונזער גאט ער איז איין איינציגער גאט, סגי בזה.

13. אפיקי ים חלק ב פניני ים

ענין גדול הוא להתנות: כשאזכיר בכל היום שם אד' ב"ה, כוונתי, שהוא אדון הכל, ובמקום שנכתב שם הוי' ב"ה, כוונתי, שהוא אדון הכל והוא היה הוה ויהיה, וכשאזכיר שם אלקים ב"ה, כוונתי, שהוא השליט בכל העולמות כולן ותקיף ובעל כל הכחות כולם:

14. שו"ת אור לציון חלק ד – הערות פרק א – דיני סליחות והתרת נדרים הערה א

וכן יש לדעת שאף שכתבו האחרונים מסירת מודעא על כוונת השמות, וכמבואר כוונתם בשו"ע בסימן ה', אין מודעא זו מועילה לפסוק ראשון של קריאת שמע