כתיבה בחול המועד

תגיות: חול המועד
שתפו בפייסבוק
שתפו בוואטספ
שתפו במייל

דף המקורות (PDF מוטמע)

תוכן דף המקורות

  1. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

משנה. ואלו כותבין במועד: קדושי נשים, וגיטין, ושוברין, דייתיקי, מתנה, ופרוזבולין, איגרות שום, ואיגרות מזון, שטרי חליצה, ומיאונים, ושטרי בירורין, גזרות בית דין, ואיגרות של רשות.

משנה. אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל – הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו…

  1. רמב"ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה יג – יד

הלכה יג

ואסור לכתוב במועד אפילו ספרים תפילין ומזוזות, ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד, אבל כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו וטווה תכלת לבגדו, ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו.

הלכה יד

ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.

השגת הראב"ד ומותר לאדם לכתוב אגרות של שאלת שלום. א"א שאילת שלום שמא לא יזדמן לו מוליך הכתב, מחשב יציאותיו צורך המועד הוא.

  1. תוספות מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ואלו כותבין במועד – נראה דכל הני הוו דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או ב"ד או ילכו למדינת הים.

ואיגרות רשות – בירושלמי מפרש פריסת שלום ויש מפרשים ציווי השלטון כמו אל תתודע לרשות

  1. חדושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ואגרות של רשות. פרש"י ז"ל כתבים ששולחין לבית המלך או שנוטלין משם ודבר האבד הוא, ובירושלמי פירשו של שאילת שלום, ויש תמהין מה צורך יש בזה, ויש לומר כגון שהוא לצורך עניני יום טוב, אי נמי מפני שמחת הרגל שלא יהא בדאגה ויש בהן צורך לשולח או למי שנשתלחו לו וכן התירו הגאונים ז"ל והרמב"ן ז"ל וקצת רבני בעלי התוספות, ויש שפירשו אגרות שנותן הנשיא או ריש גלותא רשות לדון כדי שאם טעה לא ישלם כדאיתא בפ"ק דסנהדרין (ה' א'), והוא דבר האבד, וזה ודאי מענין משנתינו.

  1. רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן כד

תניא בתוספתא דמשקין (פ"ב) כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב יציאותיו במועד ומקבלין קבולת במועד למוצאי מועד אבל לא ימוד ולא ישקול ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחול:

  1. בית הבחירה למאירי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומכאן יראה לי להתיר לכתוב סברותיו ופירושיו במועד שהרי אין לך שכחה מצויה בדבר יותר מאלו וכל שכן בדברים מחודשים שיש לחוש בהם שיאבדו באבדת היודעים שמותר לחברם ולכתבם ולהגיהם וכן כל כיוצא בזה ויש באין בהיתר אגרות שלום מפני שהם מעשה הדיוט ואין אדם מדקדק בכתיבתם וכן חשבונותיו ויציאותיו וכל אלו מותרין בלא שנוי שהשנוי בכתיבה פוגם כל הענין ונמצאת עשייתו אבדתו ועוד שהרי מטעם מלאכת האבד אנו באים בהיתרן וכל שאנו מתירין אותו מטעם מלאכת האבד אין צריך שנוי וכן מה שהוא מעשה הדיוט לא נאמר דין שנוי אלא במעשה אומן ושאינו אבד אלא שהוא לצורך המועד ומה שנהגו עכשו לכתוב בעגול או באלכסון שלא לצורך הוא:

  1. טור אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקמה

יש מתירין לכתוב על ידי שינוי כגון בעיגול או בעיקום וריב"א היה אוסר כיון דאפי' אות אחת אסור להגיה כ"ש זה שהוא כתב גמור אדרבה כשרוצין ליפות הכתב כגון למסורת עושין כן ואפילו מי שכותב האותיות בהיפוך שמצד השני נראית ובאותו צד שכותב אינן נראית היה אוסר ולא היה מתיר לכתוב אלא אותיות חתוכות והיו"ד שכולה גוף אחד יעשה נקודה אחת ויש שעושין אותה עיגול קטן וא"א הרא"ש ז"ל כתב תשובת שאלה בח"ה והתיר לי להעתיקה דחשיב דבר האבד:

  1. תרומת הדשן סימן פז

שאלה: בחול המועד שאסור לתפור כדרכו, אם יתפוש המחט בשינוי באצבעותיו שרי לתפור כי האי גוונא או לאו?

תשובה: יראה דלא שרי. ואף על גב דהעתיק אחד מהגדולים מדרשות הר"ח א"ז, שמהר"ר אליעזר כתב לו בחול המועד. וכשבא אצלו שאל היאך כתב בחול המועד, והשיב לו תפס הקולמוס בין אגודל ואצבע כמו בכל מקום. ונראה לומר דמתוך כך כששינה בשעת הכתיבה, ואינו חושש בתיקונה שכתיבה מותר אף על פי שלמשתלח נראה שכתב כדין עכ"ל. מכאן היה משמע להתיר ולתפור ג"כ בכה"ג. אמנם י"ל דאין לדמות מלאכת תפירה למלאכת כתיבה, דמלאכת חייטין חשיבי טפי מלאכת אומן ממלאכת לבלברין /לבלרין/ דשכיחי טפי, דידעי לה בני אדם. כדאמרינן פ"ק דחולין /דף ט' ע"א/, ת"ח צריך שילמוד כתב חשיבה שכיחא, ולכך מקילינן בה להתיר בה בשינוי מיעוט.

  1. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקמה אות (ב)

וכן כתב הכל בו (סי' ס כג סוע"ב) ונהגו לכתוב בשינוי והמחמיר הרי זה משובח עכ"ל:

  1. בית יוסף אורח חיים סימן תקמה

כתוב בספר [תולדות] אדם [וחוה] בסוף נתיב ד' (ח"ה) כלשון הזה מצאתי בגליון שמתיר רבנו תם לכתוב בחול המועד בכתיבת משקי"ט שהיא כתיבה דקה בלא שינוי שהרי לא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה כדאמרינן (שבת קג:) בתיקון סופרים וכתבתם (דברים ו ט) כתיבה תמה בעינן דהיינו גסה עכ"ל וכן כתוב בארחות חיים (הל' חוה"מ אות ז) ואין זה ברור בעיני: ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והראב"ד והרמב"ן ז"ל מסכימים להתיר לכתוב אגרות שלום וירושלמי הוי סייעתייהו הכי נקטינן ואפילו בלא שינוי מותר מדלא הוזכר בדבריהם והמרדכי (סי' תתנט) כתב בפשיטות האלפסי (יא.) מתיר לכתוב כתבים בלא שינוי. ונראה דכל כתבים מותר לכתוב בין של שאלת שלום בין של פרקמטיא ואפילו אינה אבודה ולאפוקי מחילוקי האגור (סי' תרפה – ו) שהרי סתם התירו ולא חילקו וכן נהגו:

  1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקמה

סעיף א

אסור לכתוב בחו"ה; ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור. הגה: ולצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך המועד (ת"ה סימן פ"ה), ויש מתירין (כל בו וב"י). ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן.

 

סעיף ד

מותר לכתוב חשבונותיו ולחשוב יציאותיו. הגה: וה"ה הכתבים שכותבים כשמלוין על משכונות, שרי (הגהות מרדכי כל בו ומהרי"ל סוף פ' מי שהפך).

ברורין ופסקי דינין. הגה: ומותר לכתוב כתובה במועד (כל בו); ויש אוסרים (סמ"ק); ואגרות שאלות שלום שאדם שולח לחבירו, ואפילו על דבר פרקמטיא שאינה אבודה; ( ויש אוסרין בשאלת שלום) (טור בשם ה"ג); (ונהגו להחמיר אפילו בכתיבה שלנו שהיא כתיבה משיט"א).

סעיף ט

ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח; וכן אם ראה ספר מחודש, מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד.

שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן מח ד"ה א) במשנה

ולדידן שקבלנו הוראות מרן פשוט שמותר לכתוב אגרות שלום או על דבר פרקמטיא שאינה אבודה, אפילו בלא שינוי, וכמ"ש כן להדיא מרן בב"י, בד"ה ולענין הלכה, ושכן כתב המרדכי בדעת הרי"ף. וסיים מרן הב"י, שנראה שכל כתבים בין של שאלת שלום ובין של פרקמטיא אפי' שאינה אבודה מותר לכתוב בלא שינוי, ולאפוקי מחלוקת האגור בזה, שהרי סתם התירו הפוסקים ולא חילקו. וכן נהגו. עכ"ל.

  1. משנה ברורה סימן תקמה ס"ק ל

(ל) ואגרות שאלות שלום – הטעם מפני שאין אדם נזהר מאד בכתיבתו בתיקונן וכמעשה הדיוט הוא ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חבירו דאל"כ אסור אף מעשה הדיוט כדלעיל בסימן תקמ"א:

  1. משנה ברורה סימן תקמה ס"ק לה

(לה) שהיא כתיבה משיט"א – וכמה אחרונים כתבו דבמדינתינו נהגו להקל בכתב משיט"א וכן בכתב שלנו דאינו מעשה אומן ויש להם על מה שיסמוכו והמחמיר יחמיר לעצמו ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה ועיין בבה"ל. ודע דבפרקמטיא אבודה לכו"ע יכול לכתוב אפילו בכתב שהוא מעשה אומן וא"צ לשנות כלל:

  1. מור וקציעה סימן תקמה

להדפיס ספרים במועד (אפי' ע"י גוי) נ"ל דאסור ודאי דהויא לה מלאכה גמורה (כמש"ל [סוס"י ש"מ]) ואוושא מילתא טובא, דמשו"ה אפי' בדבר האבד לא שפיר דמי. ולסדר האותיות, נ"ל דשרי (אפי' בשבת אין חייבין עליה, ואף למ"ד יש עמור בכל דבר, מיהו עמור של קיימא בעינן). ולקשור האותיות המסודרות, שלא יתפרדו, ודאי לא שרי אפי' בחול המועד, אלא מיהת סדור גרידא, נראה דלית לן בה אפי' ע"י ישראל, בספרי קודש הנדפסים, דהו"ל דבר האבד ודאי ואין מחמיצין את המצוה, וכל יום ראוי למלאכה לעצמו דבר יום ביומו.

  1. שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן מח ד"ה ג) ומעתה

ג) ומעתה נבוא לענין השאלה אם מותר לכתוב בחוה"מ חידושי תורה ואגרת שלום במכונת כתיבה, כי יש מקום לומר שהואיל והפעולה נעשית ע"י לחיצת אצבע בלבד חשיבא מעשה הדיוט, שכל אחד יוכל להתרגל לכתיבה זו, או שמא י"ל שכיון שהתוצאה המתקבלת מכך, אותיות אשוריות המודפסות באותיות מרובעות כעין כתיבת ס"ת, חשיבא מעשה אומן. ובחפשי ראיתי שכבר נחלקו בזה רבני דורינו. כי בשו"ת משנה הלכות מה"ת (חאו"ח סי' תלח) כתב לאסור בחוה"מ אגרת שלומים במכונת כתיבה, מאחר שהיא כתיבה תמה, וחשיבא ודאי מעשה אומן, שהרי היא כמלאכת הדפוס שאסרו האחרונים משום דהוי מעשה אומן ממש וכו

גם בשו"ת קנין תורה בהלכה ח"ב (סי' צז אות ב) כתב, שאפי' המיקל לכתוב בחוה"מ חידושי תורה, זהו דוקא בכתב ידו, אבל במכונת כתיבה אסור לכותבם, שהרי זוהי כתיבה גסה באותיות מרובעות כעין דפוס, והמדפיס בשבת חייב משום כותב, וכמ"ש האחרונים. ע"כ. אולם הרה"ג ר' משה טורצקי בשו"ת ישיב משה (בהלכות חוה"מ עמוד סג), כתב בשם הגרי"ש אלישיב, שמותר לכתוב בחוה"מ במכונת כתיבה, ולא חשיבא מעשה אומן, שכל ילד יוכל להתרגל ולכתוב במכונת כתיבה, והוסיף שם בהערה, שכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין, והובאו דבריו בס' "הלכות חוה"מ זכרון שלמה". אלא שהגר"י קמינצקי אוסר משום דס"ל דהוי מעשה אומן, ושכן הורו כמה ממורי הוראה שבזמנינו, מטעם הנ"ל. ע"כ. וכן בשו"ת רבבות אפרים ח"ב (סי' קמז) הביא בשם חכמי זמנינו שנטו לאסור להשתמש במכונת כתיבה בחוה"מ. ע"ש. ובספר שמירת שבת כהלכתה, קמא (פרק כט סעיף לט), כתב שהרגיל לכתוב במכונת כתיבה רשאי לכתוב בחוה"מ במכונה זו אגרת שלומים, משום דקי"ל שא"צ שינוי בכתיבת אגרת שלום. ע"ש. ובשו"ת באר משה חלק ז' (סי' מא) נשאל בדין זה, וכתב, שיש לאסור משום דחשיבא מעשה אומן, ומ"מ אם אי אפשר לו לכתוב בידו בכתב משיט"א, והוא מוכרח לכתוב במכונת כתיבה דוקא, ויש הפסד בדבר, המיקל בזה יש לו על מי שיסמוך. רק שיעשה כן במתינות ובצינעא, שלא יצא מזה זלזול למועד. ושמעתי שיש מי שהורה בפשיטות שמותר לכתוב במכונת כתיבה בחוה"מ, וזה בודאי אינו נכון, שא"כ יבאו כל הפקידים והמזכירים לעשות מלאכתם בחוה"מ ע"י מכונת כתיבה. ויבאו לזלזל בחוה"מ. והרי מבואר באחרונים שאסור להדפיס ספרים בחוה"מ, וכמ"ש בספר מור וקציעה (סי' תקמה). ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' נו וח"ג סי' מב). ואפשר שגם המתיר לא התיר אלא בביתו ובצינעא. ועכ"פ אם יש הפסד או צורך גדול בדבר המיקל יש לו על מי שיסמוך. ע"כ. ולפע"ד נראה שצדקו המתירים בזה, וכדמוכח בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' שנז) שכ', שמותר לכתוב תשובת שאלה אפי' בכתיבה נאה והיא מעשה אומן ושלא לצורך המועד ובלא שינוי, והא דאמרינן שאסור אפילו להגיה אות אחת בספר, שאני הגהת ס"ת שצריכה אימון גדול לכתוב כתיבה אשורית הדומה לכתיבה של הספר עצמו וכו'. ע"ש. ומוכח דאי לאו הכי משרא שרי.

  1. שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן מח ד"ה ה) כלל

ונראה לע"ד שיש להקל גם לגבי כתיבה על ידי מחשב אלקטרוני בחוה"מ שאם עיקר הכתיבה מותרת כגון חידושי תורה או אגרת שלומים מותר לעשות כן בחוה"מ ע"י המחשב הנ"ל דחשיב כמעשה הדיוט. וכ"כ לצדד בזה בשו"ת שבט הלוי חלק ו' (סי' לז, בסוף ד"ה ואף). ע"ש. ולדעתי ההקלדה של המחשב בודאי שאין בה שום חשש איסור, כיון שאין האותיות מודפסות על דבר המתקיים, אלא שנראים על מסך המחשב בלבד. וגם השלב השני של ההדפסה אינו אלא מעשה הדיוט. וכמו שהתרנו הדפסה במכונת כתיבה מטעם זה. וזה ברור. וע' בשו"ת מערכי לב (סי' כב) שנשאל בדין כתיבה סטינוגרפית בחוה"מ, והעלה לאסור אפי' לצורך רבים כל זמן שאינה לצורך המועד. ע"ש. ולפע"ד אם יש צורך בדבר יש מקום להקל לצרכי רבים. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אמן.

 

מור וקציעה סימן תקמה

וסיים בה הרב"י, ואין זה ברור בעיני. פשיטא כך הוא, ודבר תימה הוא לתלותו באילן גדול ר"ת, מי לא תנן (פי"ב דשבת) הכותב שתי אותיות בכל לשון (פירוש בכל לשון וכתב של כל אומה) חייב ואם יש חיוב מיתה בכתב שלא ניתן בסיני, צ"ל שאסור לכתבו בשוי"ט, וכן בח"ה במקום שלא הותר הכתיבה באיזה כתב ולשון שיהא, אצ"ל בכתב משיט"א דמ"מ עברית היא. וא"ל משום דנשתנה לא הוי כתב, הא ודאי לא גרע מכתב דכל אומה, שכל כתבם נשתנה ונשתבש ונמשך מאחד לחברו, שכל אומה שינתה הכתב הקודם לצורך עצמה, מ"מ כתב גמור הוא. לכן נ"ל ברור שיש להחמיר גם במשיטא עכ"פ בכתב ידי סופר, וכמו שנהוג להיות לצבור לבלר נאה מיוחד לכתיבותיהם, שהוא מעשה אומן. לפיכך נכון שלא יכתוב כתיבה נאה באיזה כתב ולשון שהוא

ע"ב בראשו. אבל חשבון התקופות ידוע הוא כו'. תמיהני על פה קדוש רשב"א יאמר דבר זה, אטו לא שמיע ליה דמצוה היא והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר כו' [שבת עה, א]. ונ"ל עוד שאפילו תנוקות הלומדים חכמת המספר, א"צ למנעם בחול המועד. אף לגדול מותר לעיין בדברי חכמת החשבון והמדידה, וכ"ש אם צריך לכך בדברי תורה בהלכות ודינין התלוים בחשבון, ואפי' יצטרך ע"י כך לאיזה כתיבה ורשימת המספר, מעשה הדיוט הוא.

ברכי יוסף אורח חיים סימן תקמה ס"ק ב

וראיתי בקונטריס שו"ת כ"י מרבינו יעקב הלוי ממרוי"ש, חד מקמיא שהיה שואל שאלות מן השמים ומשיבים לו, שכתב ז"ל, שאלתי על החכמים הכותבים בלי שינוי אם יפרשו פירוש פסוק או הלכה ומחדשים בהם חידושים וכדי שלא ישכחו כותבים אותו חדוש בחולו של מועד, שאם לא יכתבו מיד ישכחו, ואין לך דבר האבד גדול מזה, ושאלתי אם יכולים לכתוב אם לא. והשיב. אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה שמחדשין חידוש כהלכה ומעמידין אותם על ביאור, אותם שערי נאהבים לפני המלך יותר מכל משכנות יעקב, וכל אותם המחשבים מחשבות וסברות בלבם בהלכה חמורה ופוסקים החמורים אהוב ונחמד לפני המלך העליון, ואם על אבידת כסף התירה התורה בח"ה מלאכה, כל שכן וכל שכן שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות, שהם סברות ומחשבות התורה היקרה, שיש לכותבה שלא ישתכחו ויאבדו, וכל הכותב אותם מקבל שכר עליהן.

הודפס מאתר מקור משותף