מקור המנהג

1. זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנה עמוד א

בהאי יומא דאיהו יום הכפורים דאתקרי קדש שלטא אילנא דחיי דלא אשתתף עמיה שטן ופגע רע ומסטריה לא יגורך רע, ובגין דא ביה נייחין עבדין באילנא דחיי (ואשתתפן גביה) וביה נפקן לחירות ביה נפקי משלשליהון, אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ובשבועה ובגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואיסרי כו' כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין.

2. פירוש הסולם לזוהר – במדבר פרשת פנחס מאמר יום הכפורים אות תתט

אינון דאית עלייהו וכו': אותם שיש עליהם גזר דין, בנדר ושבועה שלא לשנות הגזר דין, התקינו לומר משום זה, כל נדרי ואיסרי וכו' כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין, אלא שיתבטל גזר הדין מעליהם.

3. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד ב

הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה! אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן – כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר, אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר – נדריה לית ביה ממשא, לא אמר על דעת הראשונה אני נודר – עקריה לתנאיה וקיים לנדריה. רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא, אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא?

4. רא"ש מסכת נדרים פרק ג סימן ה

והיה אומר ר' תם ז"ל שעל פי הלכה זו נהגו לומר כל נדרי בליל יום הכפורים להתנות על נדרים של שנה הבאה שאם ידור האדם בכעסו ויהיה שכוח התנאי שלא יתקיימו נדריו ובשביל שביום הכיפורים מתקבצין כל העם לבית הכנסת נהגו לאומרו ביום הכפורים וגם מצינו בספר יחזקאל (מ') דקרי ליום הכפורים ראש השנה. והגיה ר"ת ז"ל במחזורים מיום כיפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו ולא כמו שהיה כתוב בהם מיום כפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה והיו מתכוונים להתיר הנדרים אולי עברו עליהם ולהנצל מן העונש וזה אינו מועיל :

• כי בהיתר נדרים בעינן שלשה או יחיד מומחה
• ועוד דאין החכם מתיר את הנדר בלא חרטה
• ועוד דקי"ל כרב פפא דאמר בפ' השולח (דף לה ב) דצריך לפרט את הנדר
• ועוד החזן שאומר כל נדרי מי יתיר נדריו.
• וגם י"ל דנדרנא ודאישתבענא כלומר מה שאני עתיד לידור ולשבע וגם כולהון איחרטנא בהון כלומר אי אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלין ומה שאומרים אותה שלשה פעמים שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשין מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קופה זו שבת זו שבת זו שבת זו (מנחות דף סה א) ומה שאומרים ונסלח לכל עדת בני ישראל לא שיהא צריך עתה כפרה אלא[1] שאם ידור נדרים בזו השנה וישכח הביטול ולפעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו ואף על פי שכבר בטלו צריך הוא כפרה כדאמרינן בפ' בתרא דקידושין (דף פא א) זה שהיה סבור לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך סליחה.

[מכאן ואילך שיטת הרא"ש]מיהו נראה כמנהג הקדמונים דלשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותן כדי להנצל מן העונש לכך אומר אותה ג"פ וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו ומה שהקשה דבעינן חרטה אנן סהדי שכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מעונש ומה שהקשה דבעינן שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש לבדו בלחש וגם החזן נמי הקהל מתירין לו והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר הני מילי היכא שהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם:

5. תשובות הגאונים – שערי תשובה סימן קמג

לרבינו האיי ז"ל. נוהגים העמים אשר סביבותינו לומר ביו"הכ כל נדרי ואומר דברי הערמה לשנה הבאה אין ראוי לעשות כן ואותם אשר התירו ותקנו דבר זה סמכו על דעתם והחסידים הקדמונים לא נהגו לעשות הערמות בנדרים ובשבועות בליל יום כפור וחס וחלילה וכבר ראינו ועייננו בדברים אלו וידענו מקבלת חכמה ידועה ענין הנדר והשבועה ואין לסמוך בדבר אשר ה' לא צוה.

לרב האיי בר מר רב נחשון ז"ל דהלכה כרבא דמחמיר וראינו אנשים בארצות עושים כמשנה אחת אשר קצת גאונים סמכו עליה לעשות הערמות וחרטות בליל יו"הך אנו אין נוהגים ואין ראוי להיות מפירין נדרים ולא נוהגים להפר לא בראש השנה ולא ביו"הך ולא שמענו מרבותינו ז"ל שיהיו נוהגים זה כל עיקר וגם אתם הנוהגים זה החמירו ועשו כמנהג חסידים הראשונים ואל תשנו ממנהג ב' הישיבות. ופן תאמרו הן מצאנו חכמה כמה הערמות עשו רבנן ז"ל כגון מערים אדם על תבואתו וכו': חס וחלילה לעשות כן בנדר ובשבועה כי דבר גדול הוא.

ובא אלינו איש חכם וחסיד זקן ודרש בישיבה כתיב ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש זה נדר ואת הירח זו שבועה ואם אתה עובר או מערים על שום א' מהם מיד ונדחת וצריך תשובה גדולה שאין תשובה כמותה מאי טעמא משום דהשם נוטל נקמה ממך ואתה משתחוה בסבה זו לעובדי השמש והירח ועל כן כתיב בתריה העידותי בכם היום וגו' כי אבוד תאבדון וסדר משנה תוספת על סדרי שלנו ראינו בידו שהיה מביא ולא זכינו להעתיק שסבתו גדולה ונחפז ללכת ואתם אחינו הזהרו בענין זה וטוב לכם.

6. חיבור התשובה למאירי – משיב נפש מאמר ב פרק יב

ואחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו מה אנו מה חיינו להכניס עצמנו במחלוקת, ואנו אין לנו אלא להניח מקום לשלום ולברוח מן הספקות, ומפני זה נהגנו שלא לומר נסח כל נדרי כלל, שלא לזלזל בנדרים, ובתלמוד נדרים אמרו בפירוש על ענין סוגיא זו, רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפרקא, ר"ל שמועה זו הנזכרת והיא הרוצה שיתקיימו נדריו וכו', אמר ליה רבא תנא קא מסתם ליה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת לה בפרקא.

בית יוסף אורח חיים סימן תריט

והריב"ש בתשובה (סי' שצד) האריך בענין כל נדרי ובסוף דבריו כתב שטוב הדבר שלא לאמרו כלל ושכך הוא מנהג קטלוניא עכ"ל ועכשיו נהגו לאמרו:

7. טור אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריט

וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו.

8. שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כג עמוד ב – בשם הריטב"א

ואני אומר שלא נתקן לומר אותו מטעם הלכה זו דלא שייך לומר חרטה במה שעתיד לבא דאמרינן בכולהו איתחרטנא בהון. ועוד דאמרינן בסוף ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' ואיך שייך מחילה בדבר זה שרוצה לבטל אתה כל הנדרים שידור בשנה זו. אלא ודאי שורש מנהגינו אינו יוצא מן הלכה זו ולא [תלוי] זה בזה כלל ואנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחלת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר. ובספרד נהגו ששליח ציבור אוחז ספר תורה בחיקו ואומר כל נדרי בקול רם וכל הקהל אומרים עמו. והטעם כדי שיהא שכינה מסכמת עמהם בהתרה. ויש מקומות שאין אומרים אותו אלא שליח צבור [אומרו] בשביל כולם.

9. ראב"ן – קובץ שיטות קמאי מסכת נדרים דף כג עמוד ב

ותיקון אמירת כל נדרי בערב יוהכ"פ, יש אומרים משום דאמרי' בנדרים [כ"ג ב] הרוצה שלא יתקיים נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ואומר כל נדרין שאדור מכאן ועד ר"ה הבאה לא יהו קיימין, וליתה דא"כ הוה להו לתקוני לומר בר"ה וגם להפר להבא (ואם) [והם] תיקנו ביוהכ"פ ולהפר לשעבר, ונראה לי דמשו"ה תקינו לשעבר וגם ערב יוהכ"פ משום דאמר בנדר[ים] [כ"ב א] כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן בשעת איסור הבמות ואם נדר מה תקנתו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו ולא יקיימנו, והשב מרשעו יוהכ"פ מכפרת לו, ובשאר עבירות אדם שב מרשעו שהרי יודע עבירות [שבידו], אבל בעבירת נדר אין הכל בקיאין שהיא עבירה ואין שב [עד] שילך אצל חכם להתיר לו[2], והתקינו לש"ץ לומר והרי הוא כאילו לכל אחד ואחד מתחרט לפני חכם שהרי כולם יושבין שם ואין מוחין והוא שלוחם עד כולהון [א]יתחרטנא בהון (הוא שלוחים עד כולהון יתחרטנא בהון) הוא שליח המתחרטים, עם שליח החכמ[ים] להתיר הנדרים כשאומר כולהון יהון שרן ונידרנא לא נידרי ושבועת' לא שבועה וכולל ש"ץ את עצמו בכלל. ומה שתיקנו לומר קודם התפילה כדי שתהא התשובה קודם יוהכ"פ שאז הוא מכפר, ועוד שאין מתירין נדרים בשבת ויו"ט. ומה שתיקנו לומר ג' פעמים, ואי איכא שלא היה בראשונה היה בשנייה ואי ל"ה בשנייה הוי בשלישית ולפיכך תיקנו להאריך בו שלוחי ציבור. ואחר שאמרו ג' פעמים יאמרו כל הקהל בקול רם ונסלח לכל עדת וגו' כלומר עשינו את שלנו ושבנו אליך ואתה תעשה כמה שהבטחתנו לסלוח עונותינו ביום הזה, וכן נוהגין בכל קהילות ארץ כנען לומר באחרונה וכשר הדבר.

• ייתכן לומר שהסיבה שנהגו לומר כל נדרי זה כיון שהעיקר של נדרים הוא בפה וממילא כאשר נדר ולא קיים יש לאדם חסרון בפיו ומכיון שעיקר יום הכיפורים נועד לוידוי ותפילה באמצעות הפה רצו לתקן את כוח הדיבור, מעין ניקוי של המכשיר לפני שמשתמשים בו למלאכה.
• עוד ניתן לומר לפי השיטה שזוהי התרת נדרים שרמזו פה לעניין של התשובה שידוע שנדר זה דבר שניתן לתקן אותו למפרע וזה אותו עיקרון של התשובה שאדם מתקן את מעשיו למפרע על ידי חרטה.

 

10. נימוקי יוסף מסכת נדרים דף ז עמוד ב

ויותר נראה לומר לפי המנהג ולשון הנהוג בו והכתוב בסדר רב עמרם ז"ל שאין אומר כן לא בדרך נדרים הקודמין ולא בדרך תנאי לנדרים העתידים אלא שאומרים כן דרך תפלה להקב"ה שלא יכשלו ושלא יענשו על הנדרים ועל השבועות שעשו בשנה שעברה ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו וזה שנהגו לומר בסוף ונסלח לכל עדת בני ישראל וכופלין אותו ג"פ כדרך הוידוי בצבור…"

11. ערוך השולחן אורח חיים סימן תריט

וכבר בארנו ביו"ד ס"ס רי"א[3] דאין זה מועיל לשום דבר…וכיון שעתה היא נוסחא קבועה לא שייך שכחה על זה והיא רק תפלה ככל התפלות ומרמזת שתקובל תפלתינו כמבואר מתוך דברי הזוהר הנדפס במחזורים קודם כל נדרי וכל התפלה מכונה בשם תפלת כל נדרי:

12. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תריט אות (ג)

ואנו נוהגים כרבינו תם וכן כתבו מהרי"ל (הל' ליל יוה"כ סי' ה) והאגור (סי' תתקמא). ואני תמה על המנהג שלנו שנהגו שבשעה שהשליח צבור אומר כל נדרי הולכים שני חשובי העיר ועומדים אצלו, מאיזה טעם הוא מנהג זה הרי אנו נוהגים כרבינו תם אם כן אינו צריך שלשה מתירים שהרי אינן מתירים נדרים שעברו אלא מתנין על נדרים הבאים ובזה אינו צריך שלשה על כן לא נתברר המנהג. ונראה שהולכים בתחלה ואומרים על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים ולזה בעינן שלשה ומאחר שהולכים שם עומדים שם עד אחר שגמר כל נדרי ויתחיל ברכו כמו שנהגו בימים קדמונים שאמרו כל נדרי על מה שעבר.

13. בית יוסף אורח חיים סימן תריט

ואיתא בפרקי רבי אליעזר (פרק מד) שצריך להעמיד אחד לימין שליח צבור וכו'. בהגהות מיימון החדשות (סוף הל' שביתת עשור ד"ה אין) כתוב במכילתי' (פ' ויבא עמלק סוף פ"א) איתא דצריך להעמיד אחד מימינו של חזן ואחד משמאלו שנאמר ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' מכאן אמרו חכמים אין מורידין לפני התיבה בתענית צבור פחות משלשה וכן מנהגינו בראש השנה ויום הכפורים בפרקי רבי אליעזר גרסי' מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם [שנים] עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו עכ"ל.

14. שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריט סעיף א

ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח צבור: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ונוהגים שאומר: כל נדרי וכו', ואחר כך אומר: שהחיינו, בלא כוס. הגה: ואח"כ מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, וממשיך בניגונים עד הלילה; ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר הש"צ ג"פ: ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סלחתי כדברך (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל).

15. שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קמה

(ג) ומה ששאלת בענין אמירת כל נדרי אם י"ל דאינדרנא ונפשאי לשון יחיד כמ"ש הלבו

תשובה כבר כתבתי בחיבורי שכל מה שטרחו אלו הרבנים ושאר האחרונים ז"ל לפרש נוסח כל נדרי ע"ד ר"ת הכל טעות ושיבוש בלשון במ"כ. ולא אחד בהם שידע והכיר לשון ארמי על בוריו. כי האמת הברור שהנוסח הקדמון הוראתו על הנדרים שעברו. דינדרנא כו' הוא ודאי עבר. אבל אין ספק בעולם שע"פ דעת ר"ת צריכין אנו על כרחנו לשנות הנוסח הישן לגמרי

ולכן לא יפה אנחנו עושים פה היום לאחוז החבל בשני ראשיו ולזכות שטרא לבי תרי. להחזיק בנוסח הישן במקצתו ולעזוב מקצתו ולשנותו ולהפכו להבא שזה אי אפשר כלל ואינו סובל השינוי והתמורה. ואין מקום לקיימו עפ"ד ר"ת. אם לא נחדשהו מעיקרו ונהפכהו כולו מעבר לעתיד. אבל נראין דברי הקדמונים ז"ל שנתקן על העבר. ואין לי בכך ספק בעולם. מ"מ לחוש לדר"ת הואיל ויצא מפי אותו צדיק. אני נוהג לומר בשתי הלשונות ולכפול הנוסח דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודנשתבע דאסרנא ודניסר כו' מיום כפורים שעבר כו' ומי"כ זה עד כו' לצאת ידי הכל. עם שבלא"ה אנו מתירין נדרים שעברו ומתנין על שלהבא בכנופיא ביי"ת. מ"מ מנהג שהוקבע הוקבע.

[1] באור הגר"א אורח חיים סימן תריט סעיף א

וגירסת ר"ת קשה להולמו שיבקש סליחה על עונות שיעשה להבא.

[2] תוספות רי"ד מסכת נדרים דף כג עמוד ב

"…וטעם הדבר זהו ולמה תיקנו הראשונים לומר כך בלילי יוה"כ משום דקי"ל דעל כל עונות שבתורה אם עשה אדם תשובה יום הכיפורים מכפר וראו הראשונים ששום עון אינו מעכב הכפרה שאם יעשה אדם תשובה שלא יהא יום הכיפורים מכפר אך עון הנדרים שאם נדר ליתן צדקה או הקדש אין יוה"כ מכפר עד שישלם נדרו שעל דבר שהוא מחויב בדבר אין יוה"כ מכפר כדתנן בכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא לאחר יוה"כ אלמא אין יוה"כ פוטרו במה שהוא חייב וה"ה אם חייב לקיים נדרו אין יוה"כ מכפר לו לפורטו עד שיקיים נדרו ואם אדם זכור נדרו הי' מקיימו אבל אם נדר ושכח לא נמצא שהוא ענוש בעבור שהוא קשור בנדרו ואינו מקיימו בעבור זה תקנו גאונים הראשונים לומר זה שאם עשינו שום נדר ושכחנו אותו ולא נדע לקיימו אנו מתחרטים בכל אותן הנדרים ומתירין זה לזה…"

[3] ערוך השולחן יורה דעה סימן ריא

"…בזמן רבינו הרמ"א ובזמנינו זה שנדפסה במחזורים ויש על זה נגון מיוחד בכל תפוצות ישראל אין לזה מקום כלל ובאמת לא שמענו ולא ראינו מי שיסמוך על זה אף סמיכה כל שהוא ואצלינו היא תפילה ככל התפלות ומרומזת לעניינים נסתרים כמבואר אצל חכמי הקבלה אבל לדינא אינה נוגעת כלל…"