טו באב
- הועלה על ידי: עקיבא כהנא
- האם נדרש קרדיט? לא
דף המקורות (PDF מוטמע)
תוכן דף המקורות
- תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד ב
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו, ביום חתנתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.
- תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב – וכן מופיע בבבא בתרא קכא
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? –
אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: ממנו, ולא מבנינו.
(אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור.
עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו.
רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב – שלא הסריחו, והמטיב – שנתנו לקבורה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף, ודלא מוסיף – (יאסף) +מסורת הש"ס: יסיף+. (תני רב יוסף): מאי יאסף? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה.
- אפשר לומר שטו באב הוא בעצם תיקון ל ט באב ולכן משווים אותו ליום כיפור שזה גם יום של תיקון ורמוזים בו תיקון לפגמים של החורבן. וכן מצאתי בס"ד בר' צדוק שזה יום שבו נעוץ התיקון של החורבן וגם כותב שבחודש אב ייבנה בית המקדש.
רשימת הטעמים עם הרמז לתיקון של הדברים שחזל אומרים שמהם נגרם החורבן
- התרת השבטים וכו' זה תיקון של שנאת חינם ואחדות עם ישראל.
- הותר שבט בנימין – תיקון מסוים של חטא של גילוי עריות ושפיכות דמים
- פסק העונש של חטא המרגלים
- פסק החטא של ירבעם שהעמיד במות ומנע מאנשים להגיע לבית המקדש – עבודה זרה
- על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי – אנחנו מתקנים אותו בהוספה של לימוד תורה , מכאן ואילך דמוסיף יוסיף.
- בביתר חשבתי שזה עניין של כבוד המתים וממילא ק"ו לכבוד החיים שמוביל לאהבת חינם.
המסר המרכזי זה נחמה ותיקון כפי שכותב המאירי
- בית הבחירה למאירי מסכת תענית דף לא עמוד א
המשנה התשיעית לא היו ימים טובים וכו' כונת המשנה לבאר שאין להתיאש לרוב הצרות אבל כל אשר יענו אותנו כן נרבה בהיות י"י אתנו בלכתנו בדרכיו ואמר שהיו נוהגים לשמוח שמחה יתירה יתר מכל שאר הימים טובים באלו שני הימים והם ט"ו באב ויום הכפרים…
הסבר מה הקשר בין סיום כריתת העצים לבין לימוד תורה
- רבינו גרשום מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד ב
יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. ולפי שעה שהיו עסוקים לכרות עצי המערכה היו מתבטלין בתלמוד תורה אבל אותו יום פסקו ועשאוהו יום טוב שמיכן ואילך היו עוסקין בתורה:
- שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קנז
מצינו דלאו דוקא סיום מסכת ללמד אלא כל מצוה שנמשכה משך זמן נמי יש שמחה בסיומה כדאיתא ברשב"ם ב"ב דף קכ"א בטעם רבה ור' יוסף דיו"ט של חמשה עשר באב הוא משום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת. ואף שלא מצינו חיוב ומצוה לעשות סעודה בחמשה עשר באב ומסתבר דאף בזמנם שגמרו ממש המצוה נמי לא עשו סעודה רק יום טוב בעלמא שלא להתענות, הוא משום דלא היו אנשים מיוחדים שהם עשו כל המצוה אלא זה מעט וזה מעט עד שגמרו והוי הגמר לכלל ישראל בכולל ולא לכל אחד בפרט ולכן לא חייבו בסעודה אלא לעשות יום טוב בעלמא לכל ישראל. אבל עכ"פ יש ללמד מזה שיש לעשות שמחה לגמר כל מצוה ולכן באנשים מיוחדים שעושין מצוה משך זמן יש להן לעשות סעודה לשמחתם . ומפורש בנ"י ב"ב שם /קכ"א/ סתם בכל מצוה שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויו"ט עיין שם.
הסבר על הקשר לשנאת חינם
- בני יששכר מאמרי חודש תמוז – אב מאמר ד – בתולה במחול
אמרו רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות וכו', טרם בואי לומר מענין ט"ו באב לא אכחיד אמרי קדוש קדוש ישראל אדו"מ הרב הקדוש מו"ה אברהם יהושע העשיל מ"כ במעזיבוז זצוק"ל, אמר ברמז דברי רז"ל הנ"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב, דהנה אמרו רז"ל עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' [תענית לא א], ענין המחול הוא, ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף, כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה, (וכענין המזלות שכל אחד עולה למעלה דרך אחוריו ופניו נגד אחורי חבירו שלמטה ממנו ונדמה לכל אחד שהוא עולה ראשונה, נ"ל), והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות, וזהו הרמז לא היו ימים טובים לישראל כט"ו בא"ב, רמז כי אות הט"ו באל"ף בי"ת הוא אות ס' שהוא עגול סביב ואין בו ראש וסוף, והוא בחינת המחול, והוא היום טוב הגדול לישראל, הנה כך שמעתי סתם ורשמתי למזכרת.
- משנה שכיר – מועדים חמישה עשר באב לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב
ברכות [ג, ב] אמר רב יוחנן, מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, אמר ר"נ בר יצחק, אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנאמר [תהלים קמה, ז] "סומך ה' לכל הנופלים" עכ"ל. הרי דדוד סמך לנפילתן של ישראל ותקומתן באות סמ"ך.
ונראה לי למה דוקא באות סמ"ך יש כח להקים את ישראל מנפילתן, אמת לכאורה יש לומר בפשטות כי אות ס' מורה על סמיכה, אבל הא גופא טעמא בעי למה האות סמ"ך מורה על סמיכה.
אבל יובן עם מה שמצאתי בסה"ק בני יששכר[מביא את מה שהבאנו לעיל]
הרי דהיו"ט הגדול לישראל הוא בזמן שאין ביניהם קנאה ושנאה רק שלום אהבה ורעות, ואות סמ"ך מורה ע"ז שכל אחד ואחד שוין במעלה. וידוע שתמיד היתה המחלוקת ושנאת חנם וקנאה מקום מוכן לפורענות לישראל ח"ו, ובשביל זה נחרב עירנו ושמם בית מקדשינו וגלינו מארצנו, ועדיין השטן מרקד בינינו בעוה"ר, ואין רפואה לזה רק להסיר הקנאה והשנאה מבינינו ואז בזה ירפא שבר בת עמינו ונקום מעפרא וירומם קרננו בכבוד ובעושר ונזכה לגאולה. וזה הכונה בש"ס הנ"ל דחזר וסמכה בדוד לנפילתן של ישראל באות סמ"ך ואתי שפיר, והבן כי זה אמת.
המקורות שזה יום של תיקון
- ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק דברים לחמישה עשר באב
הנראה משטחיות המשנה שביום חתונתו חוזר על יום הכפורים שהוא זמן נתינת לוחות שניות כפירוש רש"י והרע"ב אבל ביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו חוזר על ט"ו באב שבנין דלעתיד יהיה בט"ו באב ומצינו סמיכות לזה בפסיקתא (דרב כהנא י"ג, ט"ו) דאיתא שם מפני שבית המקדש הראשון נחרב במזל אריה זה אב ועל ידי אריה זה נבוכדנצר אף בית המקדש דלעתיד לבוא יבוא אריה זה הקדוש ברוך הוא ויבנה את בית המקדש במזל אריה זה אב. ובודאי המכוון על יום חמישה עשר באב ומה שלא חשבו את חג השבועות ליום טוב גדול שהיה יום חתונתו שבו ניתנה תורה הוא מפני שבלוחות הראשונות שהיה רק מצד אתערותא דלעילא בחינת תורה שבכתב לא היה בזה עוד בירור שיתקיים ולזה לא נקרא עוד יום חתונתו. רק דייקא על ידי הלוחות שניות שהוא מצד אתערותא דלתתא והוא ענין התרבות תורה שבעל פה מצד המקבל.
- ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק דברים לחמישה עשר באב
והנה איתא בגמרא ששה טעמים על יום טוב של ט"ו באב ומכל הטעמים אין בהם טעם מספיק שעבור זה יהיה נקבע בתמידות ליום טוב כשאר הימים טובים שהארת הנס הראשון שהיה להכלל ישראל באותו זמן נשפע הארה מקדושה זו גם בהווה להכלל ישראל כמו מאז. מה שאין כן בטעמים של ט"ו באב שנזכרו בגמרא שהיה רק בפרט ענין של אותו הדור בלבד. כמו הטעם שהותרו השבטים לבוא זה בזה ושהותר שבט בנימין לבוא בקהל וכן כולם. אם כן מהו ענינו להיות עבור זה יום טוב גם היום לכלל ישראל. אמנם על פי דברינו הנ"ל יובן שביום הזה מתנוצץ התיקון של הפגמים מה שעל ידי זה נחרב הבית ועל ידי התיקון של הפגמים נזכה לבנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו באותו יום.
- ר' צדוק הכהן מלובלין – רסיסי לילה אות נד
ולכך אז השמחה בהתגלות יותר כמו שאמרו (תענית כו ב) לא היו ימים טובים לישראל וכו' שבהן בנות ישראל יוצאות וחולות וכו' אף על פי שהמצוה הנגלית בו הוא אדרבה לענות נפש היינו לפי שזהו תכלית השמחה של בני ישראל לא על ידי אכילה ושתיה ועינוגי עולם הזה. ואחר שיחטא ויתכפר אז זוכה למקום שבעלי תשובה עומדים שהוא גדול יותר כי הצדיק גמור שלא חטא עדיין בעולם הזה משיג שמחה על ידי עניני עולם הזה כשלוקחם לשם שמים:
מה הקשר לנישואים
- בית הבחירה למאירי מסכת תענית דף לא עמוד א
ואמר שמרוב שמחתם היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים.
- וחשבתי שזה דומה לגמרא בסוף פרק שלישי בבא בתרא שלא רצו להתחתן אחרי החורבן אבל כאשר רואים שיש תיקון ממילא רוצים להתחתן.
- לפי"ז גם נוכל לומר שזה הסיבה שעסקו בזה גם ביום הכיפורים כדי להדגיש לאדם את העובדה שאנחנו לא מושלמים ועלולים לטעות ועל ידי עבודה אפשר לתקן ולהגיע לתשובה מאהבה ובניה עמוקה של קשר הנישואין. [יש עוד סיבות שבחרו את יום הכיפורים כפי שמביא ההתעוררות תשובה דלקמן]
- שו"ת התעוררות תשובה חלק ג סימן סב
וי"ל הא דבחרו להם יוהכ"פ לדבר הזה שהוא יום קדוש ונורא לה' דבוקים במחשבתם בקדושת היום בשלמא ט"ו באב הי' יום המוכשר לזה כדאי' שם בגמרא שלכן הוא יום טוב מפני שהוא יום שהותרו שבטים לבא זה בזה אבל מה שייכות ליוהכ"פ, וי"ל מטעם זה בעצמו מפני קדושת יוהכ"פ ואימת הדין יהי' כוונתם רק לש"ש ומצוה לראות אשה קודם שישאנה אם תיטב בעיניו כדאי' ריש פרק ב' דקידושין ובאהע"ז סימן כ"ב ולא ירהבו להסתכל בעריות דרך זנות ועוד יש סמך לזה כי ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות והוא כעין קידושין מהקב"ה לישראל כדאי' במשנה שם וביום חתונתו זו מתן תורה ושייך ענין זה עניני נשואין ליוהכ"פ שניתנה בו לוחות אחרונות לטוב:
נספח:
[המסר אלינו
- תפארת שלמה דברים לשבת נחמו ולחמשה עשר באב
א"י לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכו'. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. הנראה לרמז בזה כי הימים האלו נקראים ימי הרצון כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים שיהי' חפצו ורצונו לראות בטובת חבירו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות אשר חננו אלקים. וז"ש דוד המלך ע"ה בנעים זמירות רבים אומרים מי יראני טוב כו' נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירשם רבו כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ד' אותו בעושר וכבוד יהי' עומד ומצפה לראות זאת ג"כ אצל חבירו. וגם בעניני עבדות הבורא ובתורה וכל הענינים יהי' לבבו שלם כן עם רעהו. לראות בטובת חבירו כמו בעצמו. וז"פ רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. פי' כאשר הקדוש ברוך הוא רואה הרצון טוב אשר ליריאיו לראות בטובת חבירו. אזי הקדוש ברוך הוא כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ו באב שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון להיות הכנה על ר"ה הבע"ל צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמ' יום שהותרו השבטים לבא זה בזה.]