פרשת וישב – הכנה לחנוכה

1. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב

מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק[1].

סעודות ומסיבות בחנוכה- הדלקת נרות בהם

2. טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרע

היה אומר הר"מ מרוטנבורק ז"ל שרבוי הסעודה שמרבים בהם הן סעודת הרשות שלא קבעו אלא להלל ולהודות ולא משתה ושמחה

3. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרע

וכתב מהר"א מפראג וז"ל אבל במרדכי הארוך (פסחים סי' תרה חדושי אנשי שם אות א) כתב ובמגילת תענית (פרק ט) אמרו שקבעו יום טוב משום חנוכת המזבח וכן כתב אור זרוע (הל' חנוכה סי' שכא) וכן משמע במדרש [פסיקתא] רבתי (פ' בהעלותך) (ו א) והכא אומר שקבעוהו משום הנס וי"ל דמשום זה קבעו משתה ושמחה אבל להלל ולהודות קבעו משום נס וכן משמע מפירוש רש"י (שבת כא: ד"ה ה"ג ועשאום) עכ"ל ואפשר שלזה נהגו במשתה ושמחה.

4. ב"ח אורח חיים סימן תרע

ואיכא למידק היא גופה קשה למה לא קבעום למשתה ולשמחה…אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו' עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם יי' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית יי' ע"כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב: ולענין הלכה נראה לע"ד דלא כמהר"מ דמנהג זה שמרבים בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים

5. מור וקציעה סימן תרע – פירושו של היעב"ץ לטור

בטעם שם חנוכה נראה לי דבר חדש בעז"ה, שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל, שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא ככתוב בנבואתו [ב, יח] שבעשרים וארבעה לתשיעי, שהוא כסליו, הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה (אף על פי שלא נבנה הבית עדיין כדאיתא במדרש, וכענין שאמרו [זבחים סב, א] מקריבין אף על פי שאין בית) ובהדלקה מבערב, שאין מחנכין המנורה אלא בין הערבים כמו ששנינו במנחות [מט, א], ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק, חנוכה. ויש מכאן סעד גדול למה שנהגו לעשות סעודות ולהרבות קצת שמחה, והאחרונים ז"ל נדחקו בכל זה

מקום ההדלקה –

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה – מניחה על שלחנו, ודיו. אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה – לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה – צריך נר אחרת.

2. רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב

מבחוץ – משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצרו, שבתיהן היו פתוחין לחצר.

ואם היה דר בעלייה – שאין לו מקום בחצרו להניחה שם.

מניחה – מבפנים, כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים.

3. תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב

מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ – ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר.

4. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ז – ח

נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר.

5. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ה

נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה א"צ נר אחר; ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר.

6. באור הלכה סימן תרעא סעיף ה ד"ה * פתח החצר

* פתח החצר – ר"ל ושלא כדעת רש"י דסובר דמניחו על פתח הבית הפתוח לחצר. ובר"ן ובאור זרוע העתיקו כרש"י:

זמן ההדלקה-

7. תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

וכבתה אין זקוק לה? ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה! – לא, דאי לא אדליק – מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, – ועד כמה? – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי.

8. רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב

לשיעורה – שיהא בה שמן כשיעור הזה, ומיהו, אם כבתה – אין זקוק לה. רגלא דתרמודאי – שם אומה, מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים – יוצאים וקונין מהן.

9. תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב

דאי לא אדליק מדליק – אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים[2].

10. חדושי הרשב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב

הא דאמרינן מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מסתברא דלאו עיכובא הוא לומר דקודם לכן אם רצה להדליק אינו מדליק, דהא ודאי אילו רצה להדליק מדליק סמוך לשקיעת החמה דהא איכא פרסומי ניסא, וכענין שאמרו לקמן (כ"ג ב') בנר שבת דעמוד האש משלים לעמוד הענן ולומר דבמדליק סמוך לשקיעה איכא היכר דלצורך שבת מדליקו והכא נמי דכוותה, אלא דעיקר מצותה לחייבו להדליק אינה אלא משתשקע החמה, והראיה הדלקת נר חנוכה בערב שבת דעל כרחין מקדים עם חשיכה

והא נמי דקתני עד שתכלה רגל מן השוק ופרישנא דאי לא אדליק מדליק. לאו למימרא דאי לא אדליק בתוך שיעור זה אינו מדליק, דהא תנן (מגילה כ' ב') כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה, אלא שלא עשה מצוה כתקנה דליכא פרסומי ניסא כולי האי ומיהו אי לא אדליק מדליק ולא הפסיד אלא כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי, וכן כתב מורי הרב ז"ל בהלכותיו.

עד דכליא רגלא דתרמודאי. פי' מוכרי עצים הנקראים תרמודאי והיו מתאחרים שם ברחוב העיר, ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא, והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות.

11. רי"ף מסכת שבת דף ט עמוד א – ב

רגלא דתרמודאי פי' עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראין תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעת החמה כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם.

12. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה

אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.

13. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א – ב

סעיף א

אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם [3]סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.

סעיף ב

שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. הגה: י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין. הגה: ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה (מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע).

14. משנה ברורה סימן תרעב

(יא) כל הלילה – עד עמוד השחר ובברכה והיינו דוקא אם בני הבית נעורים אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה:

15. שער הציון סימן תרעב ס"ק יז

(יז) מגן אברהם ודרך החיים וחיי אדם. ובספר חמד משה האריך בזה ודעתו דאם שכח או נאנס ולא הדליק עד שישנו כולם יקיץ ב' או ג' מהם וידליק, ואם אי אפשר להקיצם, מכל מקום ידליק ויברך, דלפי דברי המגן אברהם אם יהיה אדם במקום שאין איש אף מאנשי הבית שם ידליק בלא ברכה, ולא ראינו זה בפוסקים, ואדרבה השלטי גבורים כתב בשם ריא"ז דאף אם הוא בין הנכרים לבדו צריך להדליק, ומשמע מדכתב כן בפשיטות, שידליק בברכה, אלא ודאי דאם יכול לפרסם ההדלקה בפני רבים יותר עדיף, אבל אי ליכא אנשים, בשביל זה לא יבטל המצוה, כן נראה לי וכן נוהגין העולם, עד כאן לשונו, וספק ברכות להקל, ומכל מקום מי שרוצה לנהוג כוותיה אין מוחין בידו:

שמן הראוי למאכל – שבות יעקב-

שו"ת שיח יצחק סימן שמב

הר"ן בפ' במה מדליקין [שבת כ"א ע"ב], טעם למה אסרו להשתמש לאורה באשר זכר למנורה תיקנוהו לזאת עשאוה כמנורה שלא השתמשו לאורה במקדש, ומה"ט באמת פוסק בס' נר מצוה למהר"ל מפראג זי"ע להדליק דווקא בשמן ומובא בעט"ז (סי' תרע"ג סעי' א'). ולמה אין מהדרים לפי"ז דווקא על שמן זית, כבר העלה בשו"ת עמק שאלה, באשר שמן זית כדהוה במקדש בכל תנאיו ופרטיו המפורשים במשנה דמנחות [דף פ"ב – פ"ז], זאת אין בידינו להמציא שמן כזה, וכיון דהשמן זית לא יכול לקנות כבמקדש, לזאת נוהגי' להדליק גם בשאר שמנים, עייש"ה.

שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן לא

במקום שהשמן זית ביוקר ושאר כל השמנים בזול כיצד יש לנהוג בנר חנוכה זאת ועוד אחרת דברי מג"א /באו"ח/ בסי' תרע"ג תמוהי' שכת' בס"ק ב' נ"ל דאפי' לאכול אסור אצל נר חנוכ' וכן משמע /באו"ח/ ס" /סי'/ תרע"ח דאם לא כן יקנה נר חנוכה וידליקנה בביתו ויהי ג"כ שלו' בית אלא על כרחיך כל תשמיש אסור והכי נהוג ובאמת הוא עצמו /המג"א/ כתב /באו"ח/ בסי' תרע"ח ס"ק ב' דיקנה נ"ח =נר חנוכה= ויאכל אצלו יע"ש.

תשובה נ"ל אף על גב דשמן זית מצוה מן המובחר מ"מ אם הוא ביוקר נראה דעכ"פ ליל ראשון ידליק בשמן זית וכן בכל לילה יתן בנר הנוסף שמן זית ושאר נרות בשאר שמנים שהם בזול כיון דעיקר המצוה הוא רק על נר אחד ושאר נרות הוא רק מצוה מהדרין מן המהדרין בשאר שמנים סגי.

בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב – הלכות חנוכה סעיף יב

יב. שמן זית מצוה מן המובחר. ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר של שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום הקריבהו נא לפחתיך. אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי:

[1] שו"ת אור לציון חלק ד – הערות פרק מג – זמן ההדלקה הערה ג

יש ללמוד מכאן כמה גדולה מעלת שלום בית, שעל אף שהחמירו כל כך בנר חנוכה, מכל מקום נר שבת קודם לנר חנוכה מפני שלום בית.

[2] יוסף אומץ חלק א דיני חנוכה סימן תתרעג – [רבי יוסף יוזפא ב"ר פינחס האן נוירלינגן נולד בעיר פרנקפורט על נהר מיין בערך בשנת ש"ל (1570)]

ויש להדליק בתחילת הלילה אף לדידן שאנו מדליקין בפנים, כי כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכמה תקנות מצינו שתיקנו חכמינו ז"ל, ועתה אף דאזיל ליה ההוא טעמא תקנות המה לא זזו ממקומן

[3] לענ"ד עיקר כוונות השו"ע לפסוק כדברי הטור כמו שהסביר אותו הגר"א וכוונותו לסוף השקיעה דהיינו ממתי שמתחיל להחשיך. וממילא בארץ זה יוצא צאת הכוכבים דידן למרות שאנחנו לא נוהגים פה כר"ת. מה גם שאת הרמב"ם גם ניתן לבאר כך, ואכן הגר"א לא כותב שהרמב"ם הוא מהדעות החולקות על השוע, ובביאור הלכה הביא את ההבנה הפשוטה ברמב"ם שהכוונה לתחילת השקיעה. ובס"ד ראיתי מעין דברי אלו באור לציון חלק ד הערות מג – זמן ההדלקה.