האם יש חובה ללכת עם כיפה?
- האם נדרש קרדיט? לא
דף המקורות (PDF מוטמע)
תוכן דף המקורות
האם חובה ללכת עם כיפה? / אורח חיים סימן ב / הרב עקיבא כהנא
- שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ב סעיף ו
אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש,
- תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד א
אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא': מלא כל הארץ כבודו. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש
- תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
ומדרב נחמן בר יצחק נמי, אין מזל לישראל. דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.
- חדושי הר"ן (מיוחס לו) מסכת שבת דף קנו עמוד ב
ואמרה לי' כסי רישך ובעי רחמי כי היכי דתיהוי אימתא דשמא עלך. כלומר בקש רחמים שלא ישלוט בך עין הרע בכיסוי הראש ובאימה כדי שישמע תפלתך, ולא נתכונה אלא שיתפלל שישתנה מזלו לטובה, ולא יהי' גנב אלא שלא רצתה לגלות לו לבנה.
מסכתות קטנות מסכת כלה פרק א הלכה טז
ר' יהודה אומר עז פנים לגהנם, ובוש פנים לגן עדן. עז פנים, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה. פעם אחת היו זקנים יושבים בשער, ועברו לפניהם שני תינוקות, אחד כיסה את ראשו ואחד גילה את ראשו, זה שגילה את ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו לר' עקיבא, היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך, אמר להן זה אני אקיימנו, הלך אצל אמו של תינוק, וראה שהיתה יושבת ומוכרת קיטנית בשוק, אמר לה, בתי, אם את אומרת לי דבר שאני שואלך, אני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל בלבו, אמר לה, בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי, ופירש ממני בעלי ובא עלי שושביני, והיה לי בן זה, נמצא התינוק ממזר ובן הנדה. אמרו גדול היה ר' עקיבא שהוביש את רבותיו, באותה שעה אמרו ברוך י"י אלהי ישראל שגילה סודו לר' עקיבא בן יוסף.
- רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ו
צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן,
- ספר תשב"ץ קטן סימן תקמז
ואינו אסור לילך בגלוי הראש. ומה שיש בכל כתבי (דף קיח) תיתי לי דלא מסגינא ד' אמות בגילוי הראש זהו מדת חסידות:
- תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רג
ואשר כתבת על ההוא גזירה שחדשו השלטונים בבריסלא"ו, שהיהודים המחוייבים שבועה יצטרכו לישבע בשם המיוחד בקריאתו להדיא ובגילוי הראש, וס"ל לדמות זה לשמדא… ובגלוי הראש לא אשכחן קפידא להדיא לאיסור.
- בית יוסף אורח חיים סימן ח
ואף ראשו משמע קצת שצריך לכסות מדבעינן בפרק התכלת (מנחות מ:) שיעור טלית שהקטן מתעטף בו ראשו [ורובו] וגדול יוצא בו עראי וכו' משמע שצריך שיהא עליו שם מלבוש ראוי לכסות לכל הפחות לקטן
שו"ת מהרש"ל סימן עב
שאלה למי שראשו כבד יש לו היתר לישב ולאכול בגילוי ראש… תשובה אין אני יודע איסור לברך בלא כסוי ראש ומהרא"י פשוט לו שאסור בהזכרת שם בלא כיסוי הראש ולא ידענא ממאי והנה מצאתי שכתב במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) יש בו מחלוקת שכתב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע וי"א בכרעיו ובבגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה ואינו רשאי להוציא הזכרה מפיו ע"כ. ור' ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז שאסור לברך בגילוי הראש ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים אם לא שיש גדול שיסייעני הייתי נוטה להקל ולברך בגילוי הראש ואפילו לקרות ק"ש שרי שהרי איתא במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ז) אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעים את ראשיהן וקוראין אותה באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקדוש ברוך הוא ית' אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמה דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש כו' משמע להדיא דליכא איסור בפריעת ראש אלא שלא החמיר עליהם ומה אעשה שכבר הורו לאיסור אבל בזה תמיהני שנהגו איסור בפריעת ראש אף בלא תפילה ולא ידעתי מאין זה להם כי לא מצינו איסור בפריעת הראש כי אם לאשה כדאיתא בפ' המדיר (ע"ב) וממידת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש ודוקא הליכה ד' אמות כדאיתא פ' כל כתבי (קי"ח:) אמר ר' חנינא תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש והוא ממידת חסידות… ומ"מ נראה בעיני אף שאין איסור בדבר ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם מ"מ לת"ח יש לו להזהר מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות כאלו עובר על דת יהודית ואפילו לומד בחדרו אין לסמוך על זה שמא העם הארץ יראה ויקל בו לא בחינם אמרו כל שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור… ומ"מ נראה אפי' מי שירצה לברך ברכת נהנין והוא בלילה שאין לו כובע עליו או כשרוחץ באמבטי די לו במה שמכסה את ראשו בידיו… בפרט לפי מה שכתבתי שאין בו איסור כ"א חסידות מספיק לו כיסוי היד בפרט באקראי בעלמא.
ט"ז אורח חיים סימן ח ס"ק ג
ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע ואם כן זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו כ"ש בחוק זה שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים כההיא דסוף שבת כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימתא דמרך וכן בקדושין דף ל"ג ההוא גברא דלא מכסי רישי' אמרו כמה חציף האי גברא כו' וכ"כ בס' המורה פנ"ב ע"ג גדולי חכמינו נמנעים מלגלות ראשם להיות השכינה חופפת וסוככת אותן וכן היו ממעטים דבריהם לזאת הכוונה כו' עכ"ל. ודאי ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם אבל מכל מקום מה שכתב רש"ל דדי בכסוי היד על הראש ודאי די בזה אף לסלק חוקות העכו"ם כיון שהוא מורה בזה שאסור לו לישב בגלוי הראש אבל לא יועיל לענין שיצא דבר קדושה מפיו
באור הגר"א אורח חיים סימן ח סעיף ב
וע' זוהר ת"ג קכ"ב ב' וגם מ"ש במסכ' סופרים שי"א שאסור להוציא הזכרה בראש מגולה ג"כ מדת חסידות הוא דבגמ' דברכות ס' ב' לא משמע כן וכמש"ל סי' מ"ו ס"א וכן ממ"ר הנ"ל לא הטרחתי עליכם כו' כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר
ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
כי פריס סודרא על רישיה, לימא: ברוך עוטר ישראל בתפארה.
- שו"ת חתם סופר חלק ו – ליקוטים סימן ב
ע"ד הכובעים הקלועי', העשוים כשבכה, נקבי' נקבים והשערות יוצאי' מבין הנקבי' אי שפיר דמי להתפלל בהם, או איכא למיחש לגילוי ראש, גם בזה כיון יפה כבוד מעלתו דליכא למיחש למידי… והנה עיקור /עיקר/ כיסוי הראש הוא להורות כניעה וכתיב בישעי' ז' פסוק ג' אל מסילת שדה כובס ופירש"י רבותינו דרשו נכנע אחז מפני ישעי' ושם על ראשו אוכלי דקצרי וכפה עליו כלי מנוקב של כובסי' שמזלפי' בו מים על הבגדים עכ"ל משמע בשימת על הראש כלי כזה שפיר דמי לאחווי' כניעה, ומיהו בסנהדרי /בסנהדרין/ ק"ד פירש"י קצת בענין אחד ודבריו שם תמוהים קצת, ועל ראי' אחרונה הלז יש לפקפק קצת מ"מ נלע"ד עיקור להתיר להזכיר השם ולהתפלל בכובע העשויה כשבכה על הראש.
שו"ת מים חיים (משאש) אורח חיים א סימן כג
ואחר ההתבוננות נר' לקוצר דעתי ליישב, בהקדים מאמר אחד בקדושין דף ל"ג ע"א, האמור בענין זה ג"כ ונשמט לפי שעה מרעיוני, לבלתי הזמינו לעיל עם אחיו, והוא, איתא שם וז"ל: רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מכסי רישא אמר כמה חציף האי גברא, א"ל דילמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בהו רבנן, עכ"ל. ופי' רש"י ז"ל, דגיסי בהו רבנן, תמיד רגילים אצלם ולבם גס בחכמים כאלו הם מהם עכ"ל, ע"ש. וכן פי' ג"כ בתוס' ר"י הזקן ז"ל, וז"ל: דגיסי, דעתם קרובה אצל החכמים והורגלו בכך, ואינם מקפידים כשהולכים לפניהם בגלוי הראש, עכ"ל ע"ש.
משמע מזה שאין שום אסור כלל בגלוי הראש ורק היה מנהגם לכבד את החכמים בעברם לפניהם בכסוי הראש, הפך מנהג הארופיים לכבד בגלוי הראש, ולכן איקפד רבינא על ההוא גברא שעבר לפניהם, ולא החשיבם לכבדם בכסוי הראש כמנהג, והשיבו ר' ירמיה שלא יקפיד, דדילמא ממתא מחסיא ניהו
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ב
הנה בדבר שצריך מע"כ להשיג משרה שצריך להפגש עם בעלי המשרד שאומרים לו שיצטרך שם להוריד כובעו מעל ראשו ולישב בגלוי הראש בלא כיפה שקורין יארמולקע שאם ילבש שם כיפה לא יקבלוהו לעבודה שם, והמשתדל עבורו אומר שיהיה היזק גם לו על זה שהשתדל עבור אדם כזה שלדעתם לא יהיה מסוגל, ואחר שיתקבל אומרים לו שיוכל לישב שם עם כיפה, והוא צריך להמשרה לפרנסתו שם בדענעווער שלא מצוי להשיג משרה אצל אינשי שלא יקפידו על זה אם מותר.
הנראה לע"ד דמותר דהא לדינא בגמ' ולרוב השיטות הוי גילוי הראש אף לילך בשוק רק מדת חסידות אבל כזו שכל אדם צריך להתנהג במדת חסידות עיין במג"א סימן צ"א ס"ק ג' והאריך במחצה"ש סימן ב' ס"ק ו' ומהרש"ל בתשובה שהביא הט"ז סימן ח' ס"ק ג' ובד"מ סימן ב' אות ב' שהביא כן מכלבו בשם הר"מ ואף להזכיר שם שמים בגילוי הראש כתב תה"ד בפסקים סימן ר"ג שאינו יודע כל כך איסור מפורש עיין שם… ובפרט במדינתנו בזה"ז שברור שלא מצד חוקיהם עושים זה אלא משום דכן נקל להו יותר, וכדחזינן ששום איש ממדינה זו הולך בכובע בשוק דשומרי תורה נמי אין הולכין בכובע אלא ביארמולקע דקה ואף בחורף שקר בחוץ לילך בלא כובע תיכף שבאין לבית חולצין הכובעים ומלבישין יארמולקע, וא"כ ודאי בשביל זה גם הנכרים אין הולכין בכובעים כשחם גם בחוץ ואף כשקר בחוץ ומוכרחין לילך בכובע בחוץ כשבאין הביתה פושטין הכובעים, וכיון שהם אינם צריכין לילך בכסוי הראש יושבין בגילוי הראש, אבל לא שהם יושבים בגילוי ראש מצד קפידת איזה חוק דלכן ליכא בכאן סברא הט"ז ולכן לכו"ע הוא רק זהירות מצד המנהג הטוב והקדוש לנו שלא חמיר זה מעשה שהפסד ממון הוא אונס כדלעיל.