האם בית דין דנים בלילה?/ חושן משפט ה

1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לב עמוד א

דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דיני נפשות – דנין ביום וגומרין ביום. דיני ממונות – גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה.

2. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לד עמוד ב

מנהני מילי? אמר רבי חייא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת. אי הכי, תחלת דין נמי? כדרבא, דרבא רמי: כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד? יום – לתחלת דין, לילה – לגמר דין.

מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא, היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר "על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע", וכי מה ענין ריבים אצל נגעים? אלא מקיש ריבים לנגעים: מה נגעים ביום, דכתיב וביום הראות בו – אף ריבים ביום. ומה נגעים שלא בסומין – דכתיב לכל מראה עיני הכהן – אף ריבים שלא בסומין. ומקיש נגעים לריבים, מה ריבים שלא בקרובים – אף נגעים שלא בקרובים.

רש"י מסכת סנהדרין דף לד עמוד ב : ריבים – אפילו גמר דין משמע.

3. רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ג

אין מתחילין את הדינין בלילה, מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדינין ביום בלבד.

	תחילת דין	גמר דין
גמרא	ביום הנחילו את בניו	ושפטו את העם בכל עת
כסף משנה ברמב"ם	היקש ריבים ונגעים	ושפטו את העם בכל עת
נתיבות ברמב"ם	ביום הנחילו – לשלושה היקש ריבים ונגעים – לדיין אחד	ושפטו את העם בכל עת
רבי מאיר	היקש ריבים ונגעים	היקש ריבים ונגעים

 

4. כסף משנה הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ג

ויש לתמוה למה תפס רבינו קרא דמייתו בגמרא אליבא דר"מ ושביק קרא דמייתי ליה אליבא דרבנן.

ויש לומר דאמרינן התם בגמרא לקמן ור"מ ביום הנחילו מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן וכו' ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה והא דרבה בר חנינא הלכה היא וכמו שכתב רבינו בפרק זה

והשתא כיון דביום הנחילו איצטריך למידרש ביום אתה מפיל גורלות ממילא בטלה לה ההיא ראיה דרבא וא"כ אף על גב דלא קי"ל כר"מ מדרשא דדריש למעט בלילה בין לתחלת דין בין לגמר דין דרשינן ליה למעוטי לתחלת דין וקרא דושפטו את העם בכל עת דרשינן אגמר דין ואם תאמר כיון דדרשינן דאין גומרין דין בלילה מכל ריב וכל נגע לא מצית למדרש ושפטו לגמר דין דהא אמרינן ורבי מאיר ושפטו מאי דריש ביה ואמר רבא לאתויי יום המעונן דאע"ג דאין רואים בו נגעים דנין בו מושפטו ואם כן לילה לגמר דין מנא לן. ויש לומר דלא איצטריך לרבנן קרא דושפטו ליום המעונן שאינם מקישים ריבים לנגעים אלא לומר מה זה ביום אף זה ביום לא לשום היקשא אחרת אבל ר"מ דמקיש להו לגמרי אצטריך ושפטו לאפוקי יום המעונן תדע דר"מ מקיש להו לגמרי ורבנן לא גמרי מנגעים אלא דריבים ביום ותו לא דהא סומא באחד מעיניו פסול לר"מ דומיא דנגעים ולרבנן כשר:

5. נתיבות המשפט באורים סימן ה ס"ק ב

ונלפענ"ד לישב, דרבנן אף דסבירא להו להא דרבה בר חנינא דביום אתה מפיל נחלות, מכל מקום אצטריך הקישא דריבים, דהרמב"ם בפרק ב' דסנהדרין [הי"א] פסק, אף דמדאורייתא חד כשר, מכל מקום אין לו דין בית דין כי אם בשלשה… ואם כן מקרא דביום לחודיה הוה אמינא נהי דבלילה פסול לקבלת עדות, היינו דגלי לן רחמנא שאין להם דין בית דין בלילה, מה שאין כן לענין דין בעלמא דדמיא להוראת איסור והיתר שכשר אפילו בחד, בלילה נמי כשר, להכי איצטריך הקישא דריבים לפסול אפילו דין בעלמא, ולעולם לתחילת דין אתי, מה שאין כן ר"מ דסבירא ליה דכל דין בעי ג' דהא אמר אי מה ריבים בג', ועל כרחך על כל דינים קאמר ר' מאיר דבעי ג'

6. שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן ה סעיף ב

אין דנין בלילה בתחלת דין, אבל אם התחילו לדון דיני ממונות ביום, גומרין בלילה. (וי"א דאם עברו ודנו בלילה, דיניהם דין) (רשב"ם).

7. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ה

דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום: גמ' מנלן. [שם יח כב] ושפטו את העם בכל עת. ואית קרי לשעבר. אמר רב שמואל בר רב יצחק [דף כב עמוד א] כיני מתניתא שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת. אמר הא אמירה:

8. רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קיד עמוד א

ומיהו ב"ד שהעידו לפניהם עדות בלילה עדות גמורה היא ויכולין לדון למחר ביום.

9. חדושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קיג עמוד ב

ומיהו אף בדין גמור אמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ד ה"ה) שאם טעו ודנו בלילה דיניהם דין, וכן כתבו מקצת מחברים, ולדבריהם גבי עדות נמי עדותן עדות, ודברי ה"ר שמואל ז"ל אין מראין כן אלא בעדות עדותן כשרה לדעתו, מה שאין כן בשאר דיני ממונות,

וגמרא דילן מוכח לי שאף בדיעבד נמי אין דינם דין דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (י"א ב) אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשו בלילה אינו מקודש וגמר לה מהא מה משפט ביום אף קדוש החדש ביום, ומינה [ל]דנו בלילה וכן קבלו עדות בלילה לא עשו ולא כלום, ופשוט הוא.

עוד יש לי ראיה ממה ששנינו (יבמות קד א) חלצה בלילה חליצתה כשרה ור' אליעזר פוסל ומפרש עלה בגמ' דמר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומר סבר כגמר דין דמיא, אלמא תחלת דין בלילה אפילו דיעבד אינו דין, וזה מפורש

10. קצות החושן סימן ה ס"ק ב

לכן נראה לענ"ד דגוף הדין כדקאי קאי דכשר בדיעבד, והוא דכיון דאינו פסול אלא תחלת דין בלילה וגמר דין כשר בלילה וא"כ אם עברו ודנו בלילה נהי דפסול היה תחלת דין דהיינו המשא ומתן, מ"מ גמר הדין דהיינו מה שאמרו איש פלוני אתה חייב זה הוא בכשרות מן התורה דהא גמר הדין כשר בלילה, וא"כ כי עברו ודנו בלילה כשר הדין בדיעבד דהא הפסק הדין שאמרו כשר הוא בלילה אלא שהיה המשא ומתן בפסול שהוא תחלת הדין ולא מיפסל מחמת זה הגמר דין, ומידי דהוי לדיינים שפסקו את דינם בלי משא ומתן דלא מיפסל משום זה, וא"כ כיון דגמר דין כשר בלילה א"כ אם עברו ודנו בלילה ודאי כשר. ואפילו לכתחילה היה ראוי לומר דיאמרו את הגמר דין, דהא המשא ומתן כבר נעשה וגמר דין כשר בלילה, אלא כיון דעברו ודנו תחלת הדין בלילה אינו ראוי שיוסיפו עוד לגמור את הדבר של איסור, אבל אם עברו ודנו ודאי כשר וכמ"ש דהא זה הפסק שאמרו איש פלוני אתה חייב זה הוא בהכשר דהא גמר דין כשר בלילה ודו"ק.

ובזה נראה לפרש לשון הירושלמי, דמתחילה רצה ללמוד מקרא דאם עברו ודנו דיניהן דין ורצה לפרש המקרא ושפטו את העם בכל עת, ופריך אית קרא לשעבר, ולזה חזר ודרש המקרא כיני מתניתין דגומרין בלילה, ומסיים אמרין הדין אמירא, כמו זאת אומרת דהיינו מדכשר גמר דין בלילה מזאת אומרת דכשר בדיעבד

11. נתיבות המשפט באורים סימן ה ס"ק ב

בקצות החושן [סק"ב] כתב, דכיון דגמר דין כשר בלילה, משום הכי אם עברו ודנו בלילה כשר, דאף דנתבטל תחילת הדין מכל מקום הגמר דין כשר, דדמי לדיינים שפסקו בלא משא ומתן דהדין כשר. ואין הבנה לדבריו, כיון דאין להם דין בי"ד בתחילת דין, ממילא יכולין להחליף טענותיהם ואין ההודאה חשיבה הודאה, וממילא הגמר דין שלהם ג"כ בטל

12. משובב נתיבות סימן ה ס"ק ב

דאה שמודה בפניהם כמו שמודה חוץ לבי"ד ויכולים להחליף טענותיהם… וא"כ איך יחיד מומחה דן ביחידי, ע"כ היינו בדין שאינו תלוי בטענות וכמבואר אצלינו בסימן ג' סק"ב, וא"כ ה"נ בדין שאינו תלוי בטענות

13. סמ"ע סימן ה ס"ק ז

ולכאורה היה נראה לומר דהיינו טעמא משום דלקמן בסימן ז' כתבו הטור [סעיף ד'] והמחבר [סעיף ב'] דסומא באחת מעיניו כשר לדון אפילו תחילת דין משום דיכול לראות, ובסומא בשתי עיניו פסול משום דהוה אצלו לילה אפילו ביום, ואם כן נאמר דהוא הדין איפכא, דכשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם, מותר לדון אפילו בתחילת דין בלילה. ודומה לזה מצאתי בקובץ ישן נושן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה [כדי] שיכירו העדים היטב מי הוא הקונה והמקנה, וגם אמרו [יומא ע"ד ע"ב] מאן דאית ליה סעודתא [לא] ליכליה [אלא] ביממא, [הטעם הוא] משום דאמרו סומא אינו שבע. ואי מדליק נרות בלילה לית לן בה. [וא"ם] כן [גם בכאן] נראה לי להלכה ולא למעשה לכפותו לדון בלילה אף שהנרות דולקות, כי לא מצאתי חילוק זה בשום אחד מהפוסקים:

14. ש"ך חושן משפט סימן ה ס"ק ד

ולא ידעתי היאך מביא ראיה לסתור, דהא איתא בהדיא בש"ס פרק יש נוחלין דף קי"ד ע"א דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה, וכן מוכח בפירוש רשב"ם [ד"ה אפילו] ותוספות שם [ד"ה אבל] ומביאם ב"י לקמן ריש סימן רנ"ג. ואפילו הטור שחולק לקמן ר"ס רנ"ג על פירשב"ם, מ"מ משמע להדיא דמודה לזה לדינא דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה וכדמוכח בש"ס שם, וכן מוכח להדיא מדברי הב"ח לקמן ר"ס רנ"ג דהטור מודה לזה לדינא, וכ"פ בתשובת משאת בנימין סימן ע"ח דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה ע"ש, א"כ כיון דכתב בקובץ דאין קונין ק"ס בלילה אלא לאור הנר, אלמא דדין אסור אפילו לאור הנר, וכן נראה וכדמשמע מסתימת הפוסקים

15. שו"ת פנים מאירות חלק ג סימן לט

ולי נראה דתלמוד ערוך הוא דע"כ כיון דילפינן דין מדכתיב והיה ביום הנחילו ע"כ ממעטינן לילה אפילו לאור הנר דהא בפ"ק דמועד קטן דף ח' פליגי אביי ורבא דרבא יליף דאין רואין נגעים בלילה מדכתיב כנגע נראה לי לי ולא לאורי ואייתר ליה ביום הראותו ללמד שיש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו כו' ואביי סבר אי מהתם מנגעי בתים הוי אמינא טומאה דלאו דגופא אבל טומאה דגופא אפילו לאורו נמי קמ"ל וביום הראות בו עכ"ל הש"ס ואם איתא בלילה לאור הנר לא נתמעט מביום א"כ למה אין רואין נגע אדם בלילה לאור הנר אלא ע"כ מביום נתמעט לילה לגמרי אפילו לאור הנר וזה פשוט וברור וע"כ דבר זה לא נאמר לא להלכה ולא למעשה שלא כדברי הסמ"ע שכתב שנראה להלכה ולא למעשה.