אורך סכין השחיטה

תגיות: שחיטה
שתפו בפייסבוק
שתפו בוואטספ
שתפו במייל

דף המקורות (PDF מוטמע)

תוכן דף המקורות

אורך סכין השחיטה – יורה דעה סימן ח

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ל עמוד ב

משנה: השוחט ב' ראשין כאחד – שחיטתו כשרה. שנים אוחזין בסכין ושוחטים, אפילו אחד למעלה ואחד למטה – שחיטתו כשרה. התיז את הראש בבת אחת – פסולה. היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר – כשרה. היה שוחט והתיז ב' ראשין בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר אחד – כשרה; בד"א – בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל אם הוליך והביא, אפי' כל שהוא, אפי' באיזמל – כשרה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף לא עמוד א

בד"א – בזמן שהוליך ולא הביא וכו': אמר רב מנשה: באיזמל שאין לו קרנים. אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב מנשה: מחטא מאי? אמר ליה: מחטא מבזע בזע. מחטא דאושכפי מאי? אמר ליה, תנינא: אפילו כל שהוא, מאי לאו מחטא דאושכפי! לא, איזמל.

רש"י מסכת חולין דף לא עמוד א

מיבזע בזע – כשמוליך ומביא מתוך שהוא חד הוא נוקב וקורע ולא חותך.

מחטא דאושכפי – מרצע הרצענין שפיותיו חדודין וחותכין חוטי התפר.

ר"ן (על הרי"ף) מסכת חולין דף ז עמוד א

ולא איפשיטא הילכך אזלינן בה לחומרא וכיון דלא ידעינן כמה הוי מקום חתך של איזמל השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט דהא במחטא דאושכפי מספקא לן ואזלינן לחומרא

רי"ף מסכת חולין דף ז עמוד א

אמר רב מנשה ובאזמל שאין לו קרנים ואיכא מאן דאמר הני מילי בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא

חדושי הרמב"ן מסכת חולין דף לא עמוד א

והא דתנן אפי' כל שהוא ואפי' באיזמל, שמעתי שכך פירושה אפי' כל שהוא חוץ לצואר קאמר, והא דאמרינן בגמ' מחטא מאי, בששחט בה לארכה כסכין אלא מפני שראשה חד דמיא לאיזמל שיש לו קרנים דבזעא ברישא, ומחטא דאושכפי מתוך שארוכה כסכין שמא אין חוששין, ולאו מילתא היא חדא דמעיקרא כדקס"ד דלא בעינן אלא משהו חוץ לצואר על כרחך הא דקתני מתני' ואפי' כל שהוא בשאין בו מלא צואר הוא והשתא נמי לא משנינן לה בלא ראיה, וכן נראה מכל דברי רבותינו הגאונים ובעלי ההלכות ז"ל,

ופי' מחטא מאי שישחוט בחודה ויוליך ויביא, ומשום הכי אמרינן דודאי מבזע בזע אבל מחטא דאושכפי מחודדת בצדיה כסכין. ומתני' בין בעוף בין בבהמה היא שאלמלא היה בעוף ולא בבהמה היו רבותינו מפרשים כן בגמ', ומה שכתב ר"ח ז"ל קבלה בידינו דבבהמה בעינן כה"ג מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן אפי' באיזמל ואפי' כל שהוא בעוף ולא בבהמה ורבינו ז"ל כתב דבריו בלשון איכא מאן דאמר, אבל אין לו על מה שיסמוך בגמ'.

רמב"ם הלכות שחיטה פרק א הלכה כז

כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא, והוא שלא יהיה דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו.

לחם משנה הלכות שחיטה פרק א הלכה כז

ופירשו בגמרא דהיינו דוקא שאין לו קרנים כלומר דאם יש לו קרנים נוקב וזה שהזכיר רבינו כמו ראש האיזמל הקטן שנוקב ר"ל דיש לו קרנים:

ים של שלמה מסכת חולין פרק ב סימן יא

פירש"י, דרגילין היו לעשות כמין קרנים לאיזמלין לנוי על גביהן, מטין לצד ראשן, ומתוך שהוא קטן מאוד הוא נשמט מן הצוואר, וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו [הסימנים], או ינקבו [אותן הקרנים], אבל מתוך דברי הרמב"ם (ה"ש פ"א הכ"ז) יראה דאין לו קרנים דקאמר היינו שלא יהא עוקץ בראש האיזמל, כמו שהיה באיזמל שלהם, וז"ל, כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו, כל שהוא, והוא שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט, כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו ע"כ, ואף שהדין אמת שמוזהרים על ככה, כדי שלא יעשה חלדה, וכבר כתבתי מזה בפ"ק סי' ל', אבל מ"מ משמעות התלמוד אינו [מורה כפירושו] דא"כ הל"ל ובאיזמל שאין לו קרן, אלא קרנים לנוי קאמר כפירוש רש"י, ודוקא באיזמל, אבל מחט דאושכפי לא, אף ע"ג דרחב קצת, שחותך בו החוט

ים של שלמה מסכת חולין פרק ב סימן יא

נראה בעיני מ"ש אבל בבהמה לא, היינו דלא סגי בכל שהוא ממש, אלא כלומר מלא צוואר וחוצה לה כל שהוא קאמר, ולפ"ז אישתכח מתניתין דאמר בכל שהוא בכל עניין איירי, בעוף כמשמעו, כדמוכח מן הסוגיא, דפריך במחטא מאי, ובבהמה איירי בחוץ לצוואר, דאין סברא בבהמה לשחוט בכל שהוא ממש, לפי שעורה קשה, וכמ"ש הכל בו (סימן ק"ז ה"ש פ"ב) בשם הראב"ד, שפירוש כל שהוא הנאמר כאן חוץ לצוואר קאמר, ובוודאי כוונתו לדברי

בית יוסף יורה דעה סימן ח

מדברי הרמב"ם בפ"א (שחיטה הכ"ז) נראה דאין לו קרנים דקאמר היינו לומר שלא יהא עוקץ בראש האזמל שכתב וז"ל כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא והוא שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האזמל הקטן וכיוצא בו, וכן נראה שהם דברי רבינו שלא הזכיר הא דאזמל שאין לו קרנים. ומיהו איפשר לפרש שמה שכתב ובלבד שלא יהא עוקץ בראשו היינו ההוא דאזמל שאין לו קרנים ולצד הקתא קרי ראשו:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ח סעיף א

כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו, כל שהוא; והוא (רק) שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האזמל הקטן וכיוצא בו; ובמחט, אפילו הוא רחב קצת כאותן של רצענים שחותכין בו החוט, אין שוחטין בו (טור). וכיון דלא ידעינן שיעורא, השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס; אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט.

ט"ז יורה דעה סימן ח ס"ק א

בטור כתוב ובלבד שלא יהא לו עוקץ בראשו והטעם מתוך שהאיזמל קטן נשמט ונוקב בראש הסכין משמע דבסכין גדול לא אכפת לן ביש עוקץ בראשו אלא דמכל מקום נוהגין שלא יהיה עוקץ אפילו בראש סכין גדול

הודפס מאתר מקור משותף